ת"א 13286-02-20

תקציר

התובעת, בלוראן, סיפקה סחורה לנתבעת מס' 1, דקור, באשראי לקוחות. דקור לא הצליחה להסדיר את חובותיה, מה שהוביל את בלוראן לפתוח בהליכים משפטיים. הנתבע מס' 2, יריב, חתם על ערבות אישית לחובותיה של דקור. המחלוקת נסובה סביב יתרת החוב של דקור ותוקפה והיקפה של הערבות של יריב. בלוראן טוענת ליתרה בסך 378,503 שקל, בעוד דקור טוענת כי החוב בפועל עומד על 175,209 שקל בלבד, וערבותו של יריב פסולה בשל תיקון בכתב יד. בית המשפט נתן פסק דין חלקי לטובת בלורן על סך 175,209 שקל, ורשות להתגונן על יתרת הסכום. בית המשפט, לאחר שבחן טיעונים, ראיות ועדויות, מקבל את טענתו של בלוראן בדבר גובה החוב. היא לא מוצאת ראיות למעשים פסולים או קשירת קשר בין בלורן לבין העובד של דקור, עופר. בנוסף, רישומי דקור עצמה מאשרים את קבלת הטובין המוזכרים בחשבוניות שבמחלוקת, ובית המשפט רואה בטענותיו של יריב בדבר אי קבלת טובין כבלתי מבוססות. בית המשפט דוחה גם את הסברו של יריב להגדלת הצווים ביולי 2019 וקובע כי הערבות האישית מכסה את כל התחייבויותיה של דקור כלפי בלוראן. לפיכך, בית המשפט פוסק לטובת בלוראן, ומקבל את תביעתה על מלוא הסכום של 378,503 ₪. דקור ויריב אחראים ביחד ולחוד בגין חוב זה, כאשר הפרשי הריבית וההצמדה נצברים ממועד הגשת התביעה. הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 26,000 ₪, נפסקו גם לבלוראן. ההחלטה התקבלה על סמך הראיות והעדויות, כאשר בית המשפט מצא את טיעוניו של בלוראן משכנעים יותר. פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים ביום 10.8.2023.