ת"א 39415-09-19

תקציר

בית המשפט החליט כי התביעה שהגישה התובעת, המבקשת למחוק את חובותיה של משפחת ברכאת כלפיהם באמצעות התמורה שבידי האפוטרופוס לנכסי נפקדים ממכירת הקרקעות, אינה יכולה לעמוד. זאת, משום שהחוב המדובר נוצר לאחר היעדרות ורכישת הקרקע על ידי האפוטרופוס, ולכן סעיף 20(א)(3) לחוק נכסי נפקדים, עליו התבססה התביעה, אינו יכול להצדיק את סילוק החוב באמצעות נכסי האפוטרופוס. סעיף זה בחוק מיועד לחובות שנצברו לפני ההיעדרות. החלטת בית המשפט נתמכת גם בדברי חקיקה נוספים, כגון סעיף 3 לחוק נכסי נפקדים (פיצויים), שבדברי ההסבר שלו מובהר כי הוא מתייחס לחובות שנוצרו לפני הקניית הנכס. זאת ועוד, אימוץ פרשנותו של התובע לחוק יחתור תחת תכליתו של חוק נכסי נפקדים, וינתק את הקשר הקנייני בין הנפקדים לבין נכסיהם, ואין לקבלו. לפיכך, התביעה נדחית, והתובע חויב לשלם לנתבע את הוצאות הנתבע ושכר טרחת עורך דין, בסך 10,000 ₪.