סע"ש 38266-10-13

תקציר

פסק הדין דן בטענות השונות ובטענות שכנגד של שני הצדדים בסכסוך עבודה זה. ראשית, השופט דוחה את טענת הנתבע כי התובע ויתר על זכויותיו בכך שחתם על מסמך ויתור על כל טענה כלפי הנתבע. השופטת קובעת כי כתב הוויתור אינו תקף משום שהוא חסר בהירות ופירוט, והתובע לא קיבל דין וחשבון ברור על הסכומים להם הוא זכאי. באשר לתביעה להפרשי שכר מינימום, פסק השופט לטובת התובע והורה לנתבע לשלם 24,031 ₪, שכן הנתבע לא הביא כל ראיה לכך ששילם לתובע את שכר המינימום הנדרש בחוק. השופטת דוחה גם את תביעות התובע לגמול שעות נוספות וגמול עבור עבודה בימי מנוחה שבועית, שכן התובע לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענתו ללוח זמנים קבוע. לתובע נפסקים פיצויי פיטורים בסך 19,410 ₪, שכן סיום העסקתו נבע מפקיעת אשרת השהייה שלו. עוד קובעת השופטת כי התובעת זכאית לזכויות נלוות שונות, לרבות קצבאות כלכליות (2,924 ש"ח), מענק שנתי (2,508 ש"ח), פיצויים בגין אי הפרשות לפנסיה (5,339 ש"ח) ודמי הבראה (4,543 ש"ח). סכומים אלה מבוססים על תקופת העבודה שאינה שנויה במחלוקת והם פחותים מתקופת ההתיישנות. מנגד, השופטת דוחה את תביעות הקיזוז של הנתבע בגין הוצאות שונות, לרבות מצרכים, אורז, מתנות, ביגוד וכרטיסי טיסה, שכן הנתבע לא המציא קבלות או ראיות כלשהן להסכמה מצד התובע לנכות הוצאות אלו משכרו. בנוסף, השופטת דוחה את תביעת הנתבע לנזקים שנגרמו עקב יציאתו של התובע לחופשה בין ויזה, שכן אין ראיות התומכות בטענה זו. בסיכומו של דבר, הנתבע מחויב לשלם לתובע את הסכומים האמורים, בסך כולל של 73,852 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כנדרש בחוק ממועד הגשת התביעה. יתר תביעות התובע נדחות, והנתבע חויב לשאת בהוצאותיו בסך 5,000 ₪. לשני הצדדים יש זכות לערער על ההחלטה בתוך 30 יום.