תו"ב 24703-12-21

תקציר

פסק הדין נסוב סביב תחולתו הראויה של סעיף 67א לחוק סדר הדין הפלילי, המאפשר סגירת תיק בהסדר בנסיבות מסוימות. הסעיף נועד לשמש כאמצעי ביניים, המציע לתובעים כלי שיקול דעת כדי להתאים טוב יותר את חומרת העבירות למענה חברתי הולם. הדבר נכון במיוחד לגבי עבירות קלות או כאלה שבוצעו בנסיבות מקלות. עם זאת, החוק אינו מחייב את התובע להציע הסדר מותנה אלא להפעיל שיקול דעת ולשקול את האפשרות באופן מהותי. שיקול דעת זה, אם מופעל כראוי, מגביל את התערבות בית המשפט בהליך. במקרה הנוכחי, התובעת נמנעה מלציין במפורש כי היא רואה הסדר מותנה, אלא הסתמכה על הסכמת הנתבע להיחקר ולקבל אחריות על הבנייה. גם כתב האישום עצמו הוגש בהיקף מצומצם מההליך המקורי, דבר המצביע על צורך פוטנציאלי בהסדר כזה. בית המשפט מצא כי הימנעותה של התובעת מלשקול במפורש הסדר מותנה אינה מהווה הגנה מפני צדק. עם זאת, מתוך כבוד להסכם הפרוצדורלי בין הצדדים, פסק בית המשפט לטובת הנאשם והורה על מחיקת כתב האישום. פסק דין זה מותנה, ומאפשר לתובע להגיש כתב אישום חדש בגין עבירת השימוש, עבירה מתמשכת, אם הוא סבור שהסדר מותנה אינו ראוי בכל זאת. נוכח הימנעותה של התובעת מלשקול הסדר מותנה – שהיה ראוי לה, בהתחשב בנסיבות העניין – נמחק כתב האישום.