סע"ש 8259-05-14

תקציר

המקרה שלפנינו נסוב סביב טיב היחסים בין תובע שסיפק שירותי הסעות לבין הנתבע שהעסיק אותו בשירותים האמורים. התובע טען כי הוא עובד הנתבעת ולכן זכאי לזכויות סוציאליות מסוימות ולהגנות שמעניק דיני העבודה. מנגד, טענה הנתבעת כי התובעת היא עצמאית ומתקשרת באופן עצמאי למתן שירותים. לאחר שבחן את מכלול הנסיבות והפעיל מבחנים שונים כפי שהותוו בפסיקה, קבע בית הדין כי אין די ראיות המצביעות על יחסי עובד-מעביד. אלא, הראיות תמכו בטענת הנתבע כי התובע ניהל עסק עצמאי, בבעלותו הרכב ששימש אותו להובלה ונשא בכל ההוצאות הנלוות. בנוסף, לתובע היה חופש לבחור את שעות עבודתו ואת הנסיעות שביצע, דבר המעיד על היעדר פיקוח ישיר או כפיפות, המהווה סימן היכר של מעמד העובד. אופן התשלום, ההצגה לרשויות, והבנת הצדדים את מערכת היחסים ביניהם, הצביעו אף הם על כך שהתובע הוא עצמאי. יתר על כן, גם אם בית הדין היה מקבל את טענת התובע, עדיין תביעתו הייתה נדחית בשל פער משמעותי בין השתכרותו בפועל לבין השכר המשוער שהיה מקבל כשכיר. פער זה כיסה את כל הזכויות שתבע ועוד כמה. משכך, פסק השופט לטובת הנתבע, והורה לתובע לשאת בהוצאות המשפט ובשכר טרחת עורך דין, דחה את התביעה, וחיזק את ההבנה כי מערכת היחסים היא של קבלן המספק שירותים לנותן שירותים.