ע"א 82/63

תקציר

פרשת יחזקאל חיים ואח' נ' מדינת ישראל סובבת סביב קבוצת מערערים שהשתתפו בתוכנית ממשלתית לחיסכון בדיור. המשתתפים, או השוכרים, חתמו על חוזים עם אגף הדיור במשרד העבודה, לפיהם יחסכו סכום כסף מסוים תוך הבטחה להיות זכאים לרכוש דירה במועד מאוחר יותר. בחוזים נקבע כי מחירי הדירות ייקבעו על ידי האגף. עם זאת, השוכרים טענו כי המחירים צריכים להיקבע על פי "מדד מחירי הדירות", מונח המוגדר בחוזה, ולא על פי שיקול דעת האגף. בית המשפט המחוזי דחה את תביעת השוכרים והוביל אותם לערער לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון דחה את הערעור, ואישר כי לשונו הפשוטה של החוזה מעניקה לאגף הדיור סמכות לקבוע את מחירי הדירות מבלי להיות מחויב למדד מחירי הדירות. לטענת השופטים, המדד היה רלוונטי רק לחישוב פיצויי ערך בטוחים, שהבטיחו את חסכונות השוכרים כנגד פחת. בית המשפט הדגיש כי אין באפשרותו לשכתב את החוזה כפי שהיה צריך להיכתב וכי התנהלות האגף, אף שאינה שקופה לחלוטין, אינה מפרה את הסדר הציבורי. לחילופין, טענו השוכרים כי החוזה נוגד את תקנת הציבור, אך בית המשפט דחה טענה זו בקובעו כי טענה זו אינה נכונה וחסרת תועלת. השופטים הביעו את מורת רוחם מניסוח החוזה, שגרם לבלבול ואכזבה בקרב השוכרים. למרות זאת, הם הסכימו פה אחד לדחות את הערעור, תוך הדגשה כי לאגף הדיור יש את המילה האחרונה בקביעת מחירי הדירות כפי שנקבע במפורש בחוזה.