עת"מ 54448-04-15

תקציר

העותר, מסתנן מסודן, הגיש עתירה נגד החלטת המשיב להכניסו למתקן כליאה לפי החוק למניעת הסתננות. העותר טען כי ההחלטה אינה חוקית משום שבקשתו למעמד פליט, אותה הגיש בשנת 2008, טרם טופלה. המשיב ביקש לדחות את העתירה מכמה טעמים. ראשית, המשיב טען כי העתירה חוזרת על עצמה ומהווה ניצול לרעה של הליכי משפט, שכן עתירתו הקודמת של העותר נדחתה לבקשתו. עם זאת, בית המשפט התיר את תיקון העתירה ודחה טענה זו, בקובעו כי קיימות נסיבות חדשות המצדיקות את העתירה החדשה. שנית, המשיב טען כי העותר התמהמה בהתייצבותו בפני רשות האכיפה ועל כן יש לדחות את עתירתו. בית המשפט דחה גם טענה זו, והדגיש כי חירותו של העותר מונחת על כף המאזניים. שלישית, המשיב טען כי העותר ביצע עבירה של שפיטה עצמית בכך שלא התייצב במתקן הכליאה מכוח צו עיכוב הליכים. בית המשפט איזן בין תביעת העותר לבין אובדן החירות וקבע כי הזכות לחירות גוברת. בית המשפט גם נמנע מלדון בחוקיותו של החוק למניעת הסתננות, שכן הנושא היה תלוי ועומד בפני בג"ץ. תחת זאת, השופט בחן את סבירותו של צו השהייה הספציפי שהוצא נגד העותר ומצא כי צו עיכוב שהייה של 20 חודשים אינו סביר בהתחשב בבקשה התלויה ועומדת למעמד פליט. משכך, קיבל בית המשפט את העתירה וצמצם את תקופת השהייה לשישה חודשים. שני הצדדים היו פטורים מתשלום הוצאותיו של זה.