ע"א 55126-09-22

תקציר

הערעור נגד המשיבה מס' 1, חברת ביטוח, מתקבל. חברת הביטוח דחתה שלא כדין את תביעת הביטוח של המערערת בגין פריצה לדירתה. בית המשפט מצא כי המערערת, בהיותה המבוטחת, מילאה את חובת הגילוי שלה כלפי חברת הביטוח. אכן, יש לפרש את חוזה הביטוח בהתאם לכוונת הצדדים, ובמקרה זה הייתה לחברת הביטוח שליטה מלאה על הליכי ההצעה והקבלה. הימנעותה של המערערת מגילוי עברו הפלילי של בעלה לא היוותה הפרה של חובת הגילוי שלה, שכן השאלה בטופס הצעת הביטוח הופנתה אך ורק למבוטחת, קרי למערערת עצמה. מלבד זאת, חברת הביטוח לא הוכיחה כי המערערת הסתירה במרמה את עברו הפלילי של בעלה, שידעה כי מדובר בעניין מהותי. לפיכך, לא התקיימו התנאים לשלילת תגמולי הביטוח. משכך, חויבה חברת הביטוח לפצות את המערערת בסכום שקבע בית משפט קמא, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה. בנוסף, חויבה חברת הביטוח לשלם את שכר טרחת עורך דינה של המערערת ולהשיב לה את אגרות בית המשפט מבית משפט קמא. מנגד, הערעור נגד המשיבה מס' 2, סוכנות ביטוח, נדחה. בית המשפט לא מצא טעם בהודעת צד ג' שהגישה חברת הביטוח נגד הסוכנות, שכן הסוכנות לא הפרה את חובת האמונים שלה או את חובת הזהירות כלפי חברת הביטוח. כמו כן, סוכנות הביטוח לא חרגה מייעודה או מאישורה. השופטת שלומית יעקובוביץ' והשופטת אורלי מור-אל הסכימו עם חוות דעתה של השופטת סיגל רסלר-זכאי, אך הוסיפו הערות משלהם. השופט יעקובוביץ' ציין את הקושי שבדחייתו של בית משפט קמא את גרסתה של נאור (בעלה של המערערת) לאירועים, שעה שקיבל את עדותו של המשיב מס' 2. עם זאת, היא הסכימה כי קביעת מה ידעה נאור אינה נחוצה לצורך פסק הדין. השופטת מור-אל הדגישה כי אי אמיתותו המכוונת של נאור לא השפיעה על תוצאות התיק, שכן הוא לא היה המבוטח ולא הסתמך על גרסתו השגויה בקבלת ההחלטה.