עב"ל 19259-10-21

תקציר

בית הדין דחה ערעור של תובע שביקש הכרה בפגיעה בעבודה במסגרת המיקרוטראומה. ההחלטה התבססה על שלושה תנאים מצטברים הנדרשים להכרה כזו: קביעת קשר סיבתי בין תנאי העבודה לבין הפגיעה, הוכחת פגיעות קלות חוזרות ונשנות המובילות לנזק משמעותי, והצגת תרומה משמעותית של תנאי העבודה (לפחות 20%) לירידת הערך. המומחה בתיק מצא כי בעוד שעבודתו של התובע כללה הרמת חבילות המאמצות את הגידים המכופפים, אין מדובר בתנועות חוזרות ונשנות משמעותיות מספיק כדי לעמוד בסף המשפטי לקשר סיבתי. בנוסף, נלקחו בחשבון גורמי סיכון כמו עישון והשמנת יתר, אך המומחה לא מצא טעות משמעותית בקישור בין השמנת יתר להתפתחות התסמונת. השוואותיו של המערער למקרים אחרים לא נמצאו מספיקות כדי לתמוך בטענותיו, שכן כל מקרה הוא ייחודי לנסיבותיו. בית המשפט דחה גם בקשה לשאלות הבהרה נוספות, בנימוק של עיכובים ותרומות לא ברורות של שאלות אלה לפתרון נקודות שנויות במחלוקת. לפיכך, הערעור נדחה, ולא הוצאו הוצאות.