ע"פ 4337/09

תקציר

המערער, שהורשע בתקיפת בת זוגו ובגרימת חבלה של ממש, ערער על הכרעת הדין וגזר הדין של בית משפט השלום בירושלים. הערעור על ההרשעה נמחק, וערכאת הערעור התמקדה בגזר הדין. התקיפה, שכללה אגרופים, חניקה באמצעות כוויה מסיגריה וניסיון למנוע מבן הזוג לפנות לעזרה, נחשבה על ידי בית המשפט לאירוע חמור. ראיות מרכזיות כללו את עדותה המפורטת של הקורבן במשטרה שתיארה את התקיפה ואת חששותיה, נתמכת בעדותו של נהג אגד שהיה עד לחלק מהתקיפה, שוטרים שהגיבו לזירה ותעודה רפואית המתעדת את פציעתו של הקורבן. גם בית משפט קמא הביע חוסר אמון בעדותו של המערער. נוכח הרשעתו הקודמת של המערער בחבלה בנסיבות מחמירות ובכליאת שווא, הדגיש בית משפט קמא את חומרת המקרה ואת הצורך להעביר מסר של העצמת נשים, וגזר עליו ארבע שנות מאסר, מאסר על תנאי ופיצוי בסך 50,000 ₪. ערכאת הערעור, למרות שהכירה במסוכנותו של המערער ובצורך בהרתעה, קיבלה את בקשתו לעונש מופחת בשל נכונותו לעבור טיפול ואפשרות השיקום. בהתאם לכך, הופחת עונש המאסר לשלוש שנים, בעוד שאר העונשים נותרו ללא שינוי. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 18.10.09.