ת"א 6011/04

תקציר

התובעים, שביקשו לרכוש מניות בחברה שהחזיקה ברוב זכויות החכירה בפרויקט דיור מוגן בירושלים, טענו כי הקיבוץ הנתבע הסכים להלוות להם 2.5 מיליון דולר עבור הרכישה, גם אם הקיבוץ יחליט שלא להיכנס עימם לשותפות בפרויקט. התובעים טענו כי מאחר שהקיבוץ פרש מהמשא ומתן בשלב מאוחר, הדבר גרם להם נזקים כספיים, והם תבעו פיצויים. בית המשפט לא מצא כל ראיה לכך שהושג הסכם מחייב בין התובעים לבין הקיבוץ בדבר מתן הלוואה, וכי מספר פרטים קריטיים בהסכם הנטען מעולם לא הוסדרו, לרבות מועד הפירעון, שיעור הריבית וסוגיית הבטוחות. כמו כן, בית המשפט קבע כי הקיבוץ לא פעל בחוסר תום לב במהלך המשא ומתן, וכי התובעים עצמם לא הבהירו די הצורך את תנאי ההלוואה, במיוחד בכל הנוגע להיעדר ביטחונות. לפיכך נדחתה התביעה, אך נוכח נסיבותיו המיוחדות של המקרה, חויבו הצדדים לשאת בהוצאותיהם.