בג"צ 7023/93

תקציר

העתירה קוראת תיגר על תוקפם של שני תקנים רשמיים לפליטת פורמלדהיד מלוחות עץ המשמשים לייצור רהיטים, בטענה שהם מכבידים באופן בלתי הוגן על יצרני הרהיטים המקומיים ומפלים אותם לרעה לטובת יבואנים. בית המשפט אינו מוצא טעם בעתירה. התקנים נועדו להגן על בריאות הציבור והם מוסמכים על פי דין, והעותרים לא סיפקו כל עילה מוצדקת לפסולם. העובדה שהתקנים מייקרים עלויות ויוצרים נטל על היצרנים המקומיים אינה סיבה מספקת להתערבות בית המשפט, שכן מדובר בתוצאה בלתי נמנעת של תקינה שנועדה לטובת הציבור. יתר על כן, ההבחנה הנעשית על פי התקנים בין לוחות עץ לרהיטים מוגמרים היא סבירה, בהתבסס על הסכנה המופחתת של פליטת פורמלדהיד מחלקים מוגמרים וחוסר המעשיות של בדיקת כל רהיט מיובא. בית המשפט מקבל את טענת המשיבים כי התקנים נועדו להגן על בריאות הציבור ולא נועדו להגן על הייצור המקומי או על האינטרסים של מכון התקנים. לבסוף, בית המשפט אינו יכול להתערב בשיקול דעתו החקיקתי של שר התעשייה והמסחר בעניין זה. לפיכך העתירה נדחית, והעותרים נדרשים לשלם הוצאות משפט בסך 4,000 ₪ לכל אחד משלושת המשיבים.