בד"מ 27/18

תקציר

פסק הדין מתייחס לתלונה שהוגשה נגד עורך דין, המכונה הנמען, על ידי עורך דין אחר, המתלונן, בגין שימוש בשפה פוגענית ובלתי הולמת כלפי המתלונן כלפי לקוח משותף ובתקשורת עמו. הנמען ייצג את מר חיים יוסף וזנה בתיק והתבקש על ידי הלקוח להמציא תעודת סיום על מנת שהלקוח יוכל להעביר את עניינו למתלונן. הנמען השיב לבקשה בעלבונות ובלעג כלפי המתלונן, וכינה אותו בין היתר "עורך דין כושל". המתלונן שלח מכתב התראה לנמען באמצעות עורך דינו, אליו השיב הנמען בביטול. הנמען גם לא השיב באופן ענייני לפנייתה הראשונית של ועדת האתיקה בנוגע לתלונה. על ועדת האתיקה לפרט מה לדעתה רלוונטי להליך המשמעתי, והיעדר תגובה עניינית של מקבל המענה הוא התחמקות. אמנם לשונו של הנמען לא הייתה ראויה, אך היא אינה מגיעה לסף עבירת משמעת. נסיבות המקרה, לרבות העובדה שהדברים נאמרו בתגובה ללשונו הפוגענית של המתלונן עצמו וכי חלק מהדברים נאמרו בשיחות פרטיות עם לקוח קרוב, מפחיתות את חומרת התנהלותו של הנמען. זאת ועוד, חלק מהאמירות שיוחסו לנמען לא נענו במפורש על ידי ועדת האתיקה, ומן הראוי היה כי יבהירו את הטענות. פסק הדין נועד לשמש אזהרה הן לנמען והן לעורכי דין אחרים להשתמש בסגנון דיבור מנומס ומאופק, אם כי בסופו של דבר הוא מכריע לטובת הנמען, מתוך אמונה שהביטויים שבהם נעשה שימוש, אף שאינם הולמים, אינם מצדיקים תלונה. על הנמען ללמוד מאירוע זה ולהימנע משימוש בשפה זו בעתיד.