ב"ש 166/84

תקציר

בג"ץ פסק בעתירה שערערה על חלוקת כספי מענקי המדינה למוסדות דת על בסיס קריטריונים שרירותיים ובלתי שוויוניים לכאורה, וביקשה למנוע מהממשלה להגיש לכנסת הצעת חוק תקציבית שתעגן שיטת חלוקה זו. בית המשפט הכיר בריבונות הכנסת כגוף מחוקק המשקף את רצון העם, והדגיש כי ככלל הוא נמנע מלהתערב בהליך החקיקה. בעוד שהעתירה התמקדה במערכת היחסים שבין הרשות השופטת לרשות המבצעת, הדגיש בית המשפט את הממד הנוסף הנוגע לרשות המחוקקת. השופט גולדברג והשופט בך הדגישו שניהם כי בית המשפט אינו יכול להורות לממשלה שלא להגיש הצעת חוק מסוימת לכנסת, שכן הדבר עולה כדי התערבות בלתי מותרת בהליך החקיקה. גם השפעתה הפוטנציאלית של הצעת חוק על הליכים משפטיים תלויים ועומדים לא היוותה עילה מספקת להתערבותו של בית המשפט, שכן לרשות המחוקקת יש ריבונות בנושא. בנוסף, ציין השופט גולדברג כי סמכותו של בית המשפט לבחון פעולות מינהליות של הממשלה אינה משתרעת על הכתבת תוכנם של חוקים, שהיא סמכותה של הכנסת. שני השופטים הדגישו את עקרון הפרדת הרשויות ואת הצורך לכבד את תפקידה של הכנסת. השופט גולדברג הזהיר מפני התערבות בית המשפט בהליך החקיקה, במיוחד כאשר הצעת החוק הנדונה נוגעת להקצאת תקציבים, עניין הנתון לשיקול דעתה של הממשלה. השופט בך הוסיף כי גם אם בית המשפט ימצא את שיטת החלוקה הנוכחית בלתי צודקת או בלתי סבירה, הוא אינו יכול להורות לממשלה להימנע מהגשת הצעת החוק. ההחלטה אישרה מחדש את גבולות הביקורת השיפוטית, תוך הכרה בגבולות סמכותו של בית המשפט ביחס לרשות המחוקקת.