עמ"ש 62329-09-19

תקציר

החלטת בית המשפט הייתה לדחות ערעור בעניין חיסון קטינים, תוך התייחסות למספר טענות שהעלה המערער. בתחילה טענה המערערת לעילות פסילה בשל פסיקותיו הקודמות של הפאנל בנושאי חיסונים דומים. עם זאת, בית המשפט דחה זאת, וציין כי עמדתו הקודמת של שופט בסוגיה אינה פוסלת אותו מלדון במקרים דומים, שכן מצופה משופטים מקצועיים להבחין בין עובדות מקרה שונות. גם הטענה כי בית משפט קמא היה חייב לקיים דיון נדחתה; המערערת לא הזכירה זאת בערעורה ולא ביקשה זאת. בית המשפט הדגיש כי חיסוני השגרה המומלצים על ידי משרד הבריאות אינם דורשים חוות דעת רפואיות ספציפיות והם לטובת הקטינים. במקרה זה, האם לא סיפקה ראיות משפטיות או רפואיות משמעותיות המתנגדות לחיסונים, והסתמכה רק על הערה קצרה מרופא שאינו מומחה. לעומת זאת, האב סיפק המלצה של מומחה לילדים התומך בחיסון. משכך, החליט בית המשפט כי היעדר חוות דעת רפואיות סותרות אינו מצדיק מינוי מומחה בלתי תלוי, ובכך אישר את החלטת בית המשפט קמא. הסיכונים החמורים הכרוכים במחלות כמו חצבת הודגשו, ובית המשפט חייב להתחסן כדי להבטיח את רווחת הקטינים, והסתיים בפסק דין נגד המערערת, שחויבה לשלם למשיב הוצאות בסך 3,000 ₪.