ת"א 57718-11-16

תקציר

התובעת עברה טיפולי הסרת שיער בלייזר במרפאת הנתבעת במשך שלוש שנים. רק לאחר הטיפול העשירי חווה התובע תגובה אלרגית שאובחנה כאורטיקריה כרונית. השאלה שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם הטיפול גרם למצבו של התובע, ואם כן, האם הנתבע התרשל והפר את חובת הגילוי כלפי התובע. בית המשפט מצא כי הטיפול שניתן על ידי הנתבעת אינו מהווה טיפול רפואי אלא קוסמטי, ולכן הכללים החלים על טיפולים רפואיים אינם חלים במקרה זה. עם זאת, בית המשפט קבע כי כל אדם המעניק טיפול מכל סוג שהוא חב חובת זהירות כלפי מטופליו, הכוללת פעולה בזהירות ובמיומנות סבירה. בית המשפט הגיע למסקנה כי הנתבע לא התרשל במהלך הטיפול עצמו. בית המשפט הסתמך על עדותו של עד הנתבעת, שקבע כי המרפאה פעלה לפי כל אמות המידה והנהלים הנדרשים, וכן על חוות דעתו של המומחה שמונה מטעם בית המשפט, אשר לא מצא כל רשלנות בטיפול. באשר לחובת הגילוי, מצא בית המשפט כי הנתבעת הפרה את חובתה כלפי התובעת. בית המשפט הדגיש כי למרות שהסיכון לפתח אורטיקריה היה נדיר, מדובר בסיכון ידוע, והיה על הנתבע ליידע את התובע על כך. בית המשפט ציין כי בטופס ההסכמה עליו חתמה התובעת צוינה תופעות לוואי זמניות בלבד ולא נכלל כל מידע על האפשרות לפתח אורטיקריה. עם זאת, בית המשפט מצא גם כי התובעת לא הצליחה להוכיח קשר סיבתי בין היעדר הסכמה מדעת לבין החלטתה לעבור את הטיפול. בית המשפט ציין כי התובעת לא בחנה בקפידה את טופס ההסכמה ואת תופעות הלוואי המוזכרות בו, ועדותה כי לא הייתה מסכימה לטיפול אילו ידעה על הסיכון לא הייתה משכנעת. חרף הפרת חובת הגילוי, החליט בית המשפט כי במקרה זה לא מתקיימים יסודות היעדר הסכמה מדעת. למרות זאת, בית המשפט פסק לתובעת 5,000 ₪ כפיצוי בגין הפגיעה באוטונומיה שלה, שכן היא לא הייתה מודעת לסיכון הקיים. בית המשפט נימק סכום זה בכך שהתחשב באופי הטיפול, במידע שהוסתר מהתובעת ובמצוקה הנפשית שנבעה מכך. בסופו של דבר, הנתבעת לא הייתה אחראית לנזקיה הפיזיים של התובעת, אלא רק לפגיעה באוטונומיה שלה. הפיצוי שנפסק לתובע היה 5,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום, אחרת ייגרמו לו הפרשי ריבית והפרשי הצמדה כנדרש בחוק. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו ובשכר טרחת עורך דין.