ת"א 55911-01-19

תקציר

התובע, בעל מחסן ברכוש משותף, תובע בעל דירה אחר, הנתבע, על החזקה במחסן, עליו השתלט הנתבע, שיפץ והפך ליחידת דיור. התובעת מבקשת סעדים שונים, לרבות החזקה במחסן, הפסקת הבנייה ברכוש המשותף, הריסת בנייה בלתי מורשית, דמי שימוש ופיצוי בגין מטרד אישי. בית המשפט קובע כי התובע בנה את המחסן בשנת 1985 והחזיק בו עד שנת 2017 כאשר הנתבעת השתלטה עליו. מהראיות עולה כי טענת הנתבע כי רכש את יחידת הדיור המשופצת אינה תקפה. התובע זכאי להגנה על החזקתו במחסן ומשכך, בית המשפט מעניק לו את הסעדים הקשורים להשבת החזקה, לרבות הוצאת ידו של הנתבע מהמחסן, השבת מצבו הקודם ואיסור על הנתבע להתערב בהחזקת התובע ובשימושו במחסן. כמו כן, בית המשפט פוסק לתובע סעד כספי בסך 7,500 ₪, הכולל דמי שימוש הולמים ופיצוי בגין מטרד אישי. עם זאת, בית המשפט דוחה את התביעה כנגד הנתבע הראשון, שהוא בן זוגו של התובע, בשל היעדר ראיות מספיקות לשירות כתב התביעה. כמו כן, היא דוחה את בקשת התובע לסעד בכל הנוגע לבנייה ברכוש המשותף, למעט המחסן ודרכי הגישה, ומוצאת כי אין זה ראוי על סמך חומר הראיות. כמו כן, בית המשפט מותח ביקורת על התנהלותו הפרוצדורלית של התובע בביטול הליך קודם בבית משפט השלום והגשתו מחדש בשינוי קל בהליך זה. כתוצאה מכך, היא מורה לתובע לשלם הוצאות בסך 2,500 ₪ לאוצר המדינה. פסק הדין מחייב את הנתבע לקיים את הצווים תוך 45 יום ומפרט את ההשלכות של אי ציות. ככלל, התביעה מתקבלת באופן חלקי, כאשר מרבית הסעדים ניתנו וחלקם נדחו.