בד"א 51/18

תקציר

הערעור מתייחס להליכים משמעתיים שפתחה ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין במחוז חיפה נגד עורך דין, שהורשע בעבירה של הלנת כספי לקוחות שלא כדין, אי שמירה על כבוד המקצוע, התנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין ואי מתן דין וחשבון כספי. בא כוח המשיב וועדת האתיקה הגיעו להסדר טיעון, לפיו המשיב הודה בעובדות התלונה המתוקנת, והוסכם כי הצדדים יטענו באופן חופשי לעונש. בית משפט קמא הטיל השעיה על תנאי של שלושה חודשים למשך שנה. ועדת האתיקה ערערה על גזר הדין וטענה כי שגה בית משפט קמא בכך ששקל עובדות שלא צוינו בתלונה המתוקנת, נתן משקל מופרז לנסיבותיו האישיות של המשיב ולהשבת הכסף למתלונן, וביקש להחמיר את העונש לעונש של השעיה בפועל. ערכאת הערעור דחתה את הערעור בקובעה כי עונשו של בית משפט קמא מצוי ברף הענישה המקובל בגין העבירות שבוצעו ואינו מצדיק התערבות. בית המשפט קבע כי בעוד שהשעיה בפועל היא עונש אפשרי בגין עבירה של הלנת כספי לקוחות שלא כדין, הקצה התחתון של קשת הענישה אינו מחייב השעיה בפועל. בית המשפט מצא כי גזר דינו של בית משפט קמא היה מנומק ונפל במתחם הענישה המתאים. זאת ועוד, קבע בית המשפט כי בית משפט קמא, אשר קיים דיון הוכחות, רשאי היה לשקול עובדות שלא הוזכרו בתלונה המתוקנת, שכן הן נתמכו בראיות והן המתלונן והן המשיב נחקרו לגביהן. באשר להתחשבות בנסיבותיו האישיות של המשיב ובהחזרת הכספים, קבע בית המשפט כי בית משפט קמא לא שגה בהתחשבות בגורמים אלה, מה גם שהמשיב ניסה להשיב את הכספים למתלונן אך סורב. עוד ציין בית המשפט כי עברו המשמעתי הנקי של המשיב ונסיבות המקרה תומכים בהקלה שגילה בית משפט קמא. לבסוף, ערכאת הערעור קבעה כי גזר הדין הוא חלק מהסדר טיעון, מה שהגביל עוד יותר את היקף הערעור, ומאחר שהעונש היה בטווח המוסכם ומנומק, לא הייתה עילה לערכאת הערעור להתערב. משכך, נדחה הערעור וגזר דינו של בית משפט קמא הותר על כנו. בנוסף, בהתחשב בנסיבות, פסק בית המשפט הוצאות משפט למשיב.