ת"פ 14424-11-14

תקציר

הכרעת הדין מפרטת את הטעויות הרבות שביצעה המאשימה בתהליך הגשת כתב האישום נגד הנאשם. הטעויות כוללות אי קיום שימוע לנאשם לפני הגשת כתב האישום, שליחת הודעת השימוע לכתובת הלא נכונה, הגשת כתב האישום (הראשון) לבית המשפט הלא נכון, אזכור סעיפים סטטוטוריים שגויים בכתב האישום ואי קבלת אישור מראש מהיועץ המשפטי לממשלה, כנדרש בחוק לסוגי אישומים מסוימים. פסק הדין מדגיש כי זכות השימוע היא זכות יסוד חוקתית בהליך הפלילי ויש להקפיד עליה. בעוד השופטים מכירים בכך שדוקטרינת הבטלות היחסית מאפשרת דיון רטרואקטיבי בחלק מהמקרים, הם טוענים כי ההשפעה המצטברת של טעויות אלה, יחד עם חלוף הזמן מאז העבירה הנטענת (למעלה מעשר שנים), מחייבת את ביטול כתב האישום הנוכחי. החלטה זו מתבססת גם על כך שהנאשם אינו נמצא כעת בתנאים מגבילים או במעצר, כלומר פיטורים לא יפריעו להליך החקירה. השופט מדגיש כי ניתן להגיש מחדש את כתב האישום אם נערך דיון כדין בפני הרשות המוסמכת, במקרה זה המשנה לפרקליט המדינה. לפיכך, הבקשה למחיקת כתב האישום מתקבלת, וכתב האישום נמחק.