ע"א 150/97

תקציר

פסק הדין נסוב סביב יישום סעיף 20 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), המתיר ניכוי מההכנסה החייבת בגין תשלומי מזונות, ובלבד שלא יעלו על שיעור הניכוי הקבוע בפקודת מס הכנסה. המחלוקת נובעת מכך שהסעיפים הנזכרים בפקודת מס הכנסה הוחלפו, מה שיוצר דילמה פרשנית. בית המשפט בוחן את השלכותיו של סעיף 3 לחוק המזונות, המחריג את תחולת החוק על מזונות המשולמים לפי הדין האישי, ומוצא כי הוא מונע את החלת סעיף 20 על המערערת, המשלמת מזונות על פי הדין העברי. בנוסף, בית המשפט מתעמק ברקע ההיסטורי של סעיף 20 וביחסו לפקודת מס הכנסה, ומציין את היעדרו של סעיף מגבלת ניכוי לאחר תיקונים לפקודה. בית המשפט דוחה הן את פרשנותם של המשיב והן של המערער לסעיף 20 ומגיע למסקנה כי לא ניתן להחיל את הסעיף על עניינו של המערער ללא מגבלת ניכוי בפקודה. התוצאה היא שהערעור נדחה, כאשר כל צד נושא בהוצאותיו.