ע"פ 52987-12-10

תקציר

המדינה ביקשה להאריך את תקופת הערעור על פסק דין של בית משפט השלום בירושלים לטובת משיב שהואשם בשורה של עבירות, בהן הפרת אמונים ועדות שקר, בעת שכיהן כשר. המדינה טענה כי הערעור לא הוגש במועד בשל שביתת עורכי הדין שהחלה זמן קצר לאחר פסק הדין. המשיב טען כי יש לדחות בתוקף את בקשת המדינה מאחר שאינה עומדת בקריטריון הנסיבות החריגות הקבוע בפסיקה להארכת מעצר, והשביתה היא סיבה ששורשיה במדינה עצמה. זאת ועוד, תקופת כהונתו של המשיב בכנסת הסתיימה מאז פסק הדין, וזו הייתה תוצאה בלתי הפיכה שאין להתעלם ממנה. עם זאת, השופט קבע כי שביתת הפרקליטים אינה מצדיקה קבלת בקשת המדינה, שכן מדובר באירוע בר שליטה וצפוי, ולמדינה היו אמצעים אחרים להגיש את הערעור. בנוסף, הדגישה השופטת כי המדינה לא פעלה בשקידה וכי חשיבות המקרה אינה מהווה נסיבות חריגות. לבסוף, השופט ציין את אופיו הנרחב של המשפט ואת הזמן השיפוטי המוגבל, והגיע למסקנה כי יש לדחות את הבקשה.