ו"ע 157/06

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לערעור על הקשר בין כיבים בתריסריון של חייל לבין שירותו הצבאי. המערער, ששירת בחיל המודיעין, טען כי האופי המלחיץ והתובעני של עבודתם תרם להתפתחות הכיבים שלהם. עם זאת, בית המשפט פסק נגד המערער בקובעו כי לא התקיים נטל ההוכחה לבסס קשר ישיר בין השירות הצבאי לבין המחלה. על פי פסק הדין, אין אסכולה רפואית מבוססת המכירה בלחץ נפשי הנגרם כתוצאה מהשירות הצבאי כגורם מובהק לכיבים בתריסריון. עוד נקבע בפסק הדין כי חוויית הלחץ ועבודת היתר של המערער, אף שהוכרה, לא הייתה חריגה או חורגת מהנורמה במידה הנדרשת לביסוס קשר סיבתי עם הכיבים. יתר על כן, הספרות שצוטטה על ידי המערערת, אשר הצביעה על קשר בין לחץ לכיבים, התייחסה ללחץ קיצוני הנובע מנסיבות מיוחדות כגון לוחמה או אסונות טבע, אשר לא ניתן להשוות לניסיונו של המערער. משכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי הערעור לוקה בחסר, ולא הוכח הקשר בין שירותו הצבאי של המערער לבין כיביו בתריסריון. התיק הרפואי הוחזר למערער, עם זכות ערעור על ההחלטה בערכאה גבוהה יותר בתוך 45 יום.