בע"מ 1224/05

תקציר

פסק הדין המדובר הוא תוצאה של סכסוך משפטי מורכב בין שני אחים שהיו בעלים משותפים של בית. המשיב חויב לשלם למבקש סך של 100,000 ₪ עבור חלקו בבניין, אך סירב לכאורה לעשות כן ולהעביר את חלקו למבקש. בעקבות זאת הגיש המבקש תביעת נזיקין ותביעה בגין ביזיון בית המשפט, וכן בקשה לצו מניעה זמני. בית המשפט לענייני משפחה הורה למבקשת להפקיד את יתרת הסכום שנקבעה בהסכם ופסק לטובת המבקשת, תוך מתן צו מניעה נגד המשיב. לאחר מכן ערער המשיב לבית המשפט המחוזי, אשר ביטל את החלטת בית המשפט לענייני משפחה בנימוק שהיא ניתנה במעמד צד אחד ומבלי לשמוע את טענות המשיב. בית המשפט המחוזי קבע כי החלטת בית המשפט לענייני משפחה פוגעת בזכויות המשיב וכי יש לדון בבקשה לצו מניעה פעם נוספת, הפעם בנוכחות שני הצדדים. לאחר מכן ערער המבקש לבית המשפט העליון, בטענה כי לבית המשפט לענייני משפחה נתון שיקול דעת לפסוק כפי שעשה לפי סעיף 8(א) לחוק בתי המשפט לענייני משפחה. עם זאת, שופט בית המשפט העליון פסק נגד המבקש, וקבע כי בעוד שלבתי המשפט לענייני משפחה יש שיקול דעת בענייני ראיות וסדרי דין, עליהם להפעיל אותו במשורה. השופט הסכים עם פרשנותו של בית המשפט המחוזי להליך הוגן במקרה זה והדגיש כי היה על בית המשפט לענייני משפחה ליתן הזדמנות למשיב להשמיע את טענותיו. כמו כן, הדגישה השופטת כי חריגתו של בית המשפט לענייני משפחה מהכללים הפרוצדורליים הרגילים חייבת להיות מוצדקת ומנומקת. מאחר שזכויותיו של המשיב נפגעו לכאורה, סירב שופט בית המשפט העליון להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי והורה לבית המשפט לענייני משפחה לדון מחדש בבקשה לצו מניעה בנוכחות שני הצדדים.