בש"א 6971/07

תקציר

בשנת 2007 קרסה חברת הנדל"ן הישראלית חפציבה והותירה אחריה דירות חצי בנויות ואלפי בעלי בתים במצוקה. בית המשפט הקפיא את ההליכים של חפציבה, מינה כונסי נכסים לפרויקטים שונים ומינה את כינר כנאמן זמני. המנהל המיוחד הציע תוכנית לסיום בניית הפרויקטים בעזרת בעלי בתים ובנקים, שיתרמו כספים נוספים. ההצעה סיווגה את בעלי הדירות לשלושה מגזרים על פי סטטוס התשלום שלהם. התנגדויות לתוכנית הוגשו על ידי גורמים שונים, בהם בעלי בתים מפרויקטים בפתח תקווה, מחסיה וגבעת אולגה, וכן עסקים כמו חברת נספיר והאחים אלישוב, שרכשו דירות רבות להשקעה. נקודות המחלוקת העיקריות היו הנטל הכלכלי הנוסף על בעלי הדירות, ההכרה בתשלומיהם ומסגרת הזמן להשלמת הפרויקט. השופט פסק לטובת התוכנית, והדגיש כי מדובר ברע במיעוטו, תוך שהוא מאפשר לבחון חריגים פרטניים בהמשך. פרטי התוכנית כללו גביית כספים נוספים מבעלי הדירות, הכרה בתשלומיהם והוראות לבדיקה ורישום דירות. לכונס הנכסים ניתנה האפשרות למכור פרויקטים לצדדים שלישיים או להשלים אותם, בלוחות זמנים ותנאים שונים לפרויקטים שונים. האחים אלישוב ונספיר בע"מ, שביצעו רכישות עסקיות, היו אמורים לקבל את זכויותיהם בהליכים נפרדים, וכך גם בעלי בתים שכבר הסדירו את ענייניהם כחוק. השופט הדגיש את חוקי הגנת הצרכן העומדים בבסיס התוכנית והבחין בין בעלי בתים פרטיים לבין רוכשי עסקים כמו משפחת אלישוב, וקבע כי האחרונים אינם זכאים לאותן הגנות. פסק הדין התייחס גם להתנגדויות של בנקים שהלוו כספים לאחים אלישוב, ופסק לטובת דרישת בנק הפועלים לקבלת ערבויות מבנק מרכנתיל. גם התנגדותה של אורורה פידליטי למכירת פרויקט גבעת אולגה בחלקים נדחתה, שכן השופטת לא ראתה תועלת ברורה לנושים במכירת הפרויקט כולו. ההחלטה נועדה לאזן בין האינטרסים של הגורמים השונים, תוך מתן עדיפות לזכויות של בעלי דירות בודדים תוך מתן אפשרות למכור פרויקטים בחלקים. התכנית אושרה, והמועדים להצטרפות נקבעו בסוף אפריל 2008. היחסים העסקיים הסבוכים וההפרדות הכרוכות בכך הביאו את בית המשפט לדחות חלק מההתנגדויות, תוך הדגשה כי הסוגיות המורכבות אינן יכולות לעכב את יישום התוכנית.