רע"א 7301/13

תקציר

פסק הדין הנדון הוא תוצאה של סכסוך משפטי ממושך בין שני צדדים: המבקש, המייצג את עזבונו של קאסם אבו רומי המנוח, והמשיבים, חברה בע"מ ובעליה, ריאד דיאב. הסכסוך המקורי נבע מהסכם שכירות של משרד ומחסן בטמרה. המשיבים טענו כי אבו רומי החליט באופן חד צדדי לפנותם מהנכס וגרם להם נזק משמעותי. תחילה ניתן פסק דין לטובת המשיבים שלא בפניהם, ופסק להם 200,000 ₪ בצירוף שכר טרחה. כמה שנים לאחר מכן ניסה אבו רומי לבטל את פסק הדין, בטענה שלא הודיעו לו על התביעה הראשונית. עם זאת, לבית המשפט הייתה סיבה טובה להאמין שהוא אכן היה מודע לפסק הדין נגדו. הערכאה הנמוכה יותר הכריעה לטובתו של אבו רומי וביטלה את פסק הדין, אך על החלטה זו ערערו המשיבים ובוטלה. לאחר מכן ערער המבקש לבית משפט גבוה יותר, אשר נעתר לבקשת המשיבים והחזיר על כנו את פסק הדין המקורי. פסק דין זה, הנדון בימים אלה, הוא תוצאה של בקשת רשות ערעור של המבקש על ביטול זה, שבית המשפט בחר לדחותה. בית המשפט מנמק החלטה זו ברשלנות המבקש בהגשת בקשת ביטול במועד – הבקשה הוגשה שנים לאחר מעשה. יתר על כן, בית המשפט מדגיש כי מקרה זה אינו מעורר שאלות בעלות חשיבות משפטית או ציבורית רחבה המצדיקות דיון מיוחד. השופטת אף מתייחסת בקצרה לגופו של עניין, ומציינת כי טענות המבקש, בפרט ביחס להסכם הפשרה, חסרות שחר. טענת המבקשת כי הימנעותם של המשיבים מלהצטרף לערעור מובילה לתוצאה אבסורדית מוכרת אך אינה נחשבת משכנעת דיה כדי להצדיק את רשות הערעור, מה גם שהמבקש לא הסביר די הצורך כיצד הדבר יגרום להם נזק. סיכומו של דבר, בקשת רשות הערעור נדחית, כלומר פסק הדין המקורי נגד המבקש עומד בעינו. ההחלטה היא סופית, ללא צו לגבי עלויות.