ע"א 6150/21

תקציר

הנאמן והמערער חלקו על אפיון ההחלטה, המשפיעה על השאלה האם ניתן להגיש ערעור ללא רשות. הנאמן טען כי יש לראות בהחלטה "החלטה אחרת", המחייבת רשות ערעור וכי החוק אינו מאפשר בקשה לזימון עד לאחר מתן פסק דין. מנגד, טענה המערערת כי יש לערער על ההחלטה בזכות, שכן עניינה סיום כהונתו של הנאמן, נופלת בגדרו של סעיף 349(א) לחוק חדלות פירעון, או לחילופין מהווה החלטה משלימה לפסק הדין. השופט קבע כי למערער אין זכות ערעור ללא רשות, שכן ההחלטה אינה נופלת בגדר הקטגוריות המנויות בסעיף 349(א) לחוק חדלות פירעון. תחת זאת, ההחלטה היוותה "החלטה שונה", שכן היא ביקשה עיון חוזר בהחלטה שיפוטית קודמת ולא שינתה את תוצאת פסק הדין. השופטת דחתה גם את טענותיה החלופיות של המערערת ואפיינה את ההחלטה על פי טיבה ותוכנה ולא על פי כותרתה. לפיכך, הערעור (ע"א 8472/21) סווג מחדש כבקשת רשות ערעור ויישמע ככזה, ואילו הערעור עצמו (ע"א 6150/21) יתנהל כסדרו. המערער חויב בהוצאות הנאמן, וההחלטה נרשמה בהתאם.