עמ"נ 52572-07-13

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעור על החלטה להפסיק את שירות הקבע של אדם בצבא. ההחלטה מבוססת על חוק שירות קבע, המקנה סמכות לדון בהליכים הנוגעים להחלטות אנשי צבא בפני ועדת ערר מיוחדת. ועדה זו, המורכבת משופט בדימוס ומשני חברים נוספים בעלי מומחיות רלוונטית, נהנית מגמישות פרוצדורלית משמעותית. במקרה זה, הוועדה ערכה כראוי בירור עובדתי, בחינת עדים וראיות, והגיעה להחלטה מנומקת היטב. המערער טען, כי הוועדה שגתה בקביעותיה העובדתיות ולא שקלה את טענותיו בדבר "שחיתות" וחשיפת שחיתויות. עם זאת, השופט מצא כי החלטת הוועדה הייתה מבוססת, ודחה את הרעיון של קשר סיבתי כלשהו בין טענות המערער לבין ההערכות השליליות לגבי תפקודו. השופט הדגיש כי חשיפת שחיתויות אינה מקנה חסינות מפני הערכות ביצוע, והחלטת הצבא הייתה מוצדקת בשל תפקודו הלקוי של המערער. יתר על כן, השופטת הסכימה עם קביעת הוועדה כי המערכת הצבאית פעלה באופן סביר בסיום שירותו של המערער, במיוחד נוכח אילוצים תקציביים והצורך למקסם את ניצול המשאבים. עוד ציין השופט כי הוועדה שמעה עדים רלוונטיים והתרשמה ישירות מעדותם, כך שמדובר במקרה חריג שבו בית המשפט לא יתערב בקביעותיה העובדתיות של הוועדה. בסופו של דבר, פסק השופט נגד המערער והורה לו לשלם למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. הערעור נדחה, וההחלטה להפסיק את שירותו הסדיר של המערער מתקבלת.