ת"פ 40/09

תקציר

הכרעת הדין זיכתה את נאשמת 1 מהאישומים הנוגעים לאי תשלום שכר מינימום לאיילה שושנה, שעבדה כסייעת מדריכה בקייטנת הילדים שלהם, שכן לא ניתן היה להוכיח כי הם היו "מעסיקיה". עם זאת, נאשם 1 מורשע באישום השני של העסקת איילה ללא בדיקה רפואית ותעודה, דרישה לאנשים מתחת לגיל 16. השופט קבע כי איילה הייתה עובדת ולא מתנדבת, כפי שנטען על ידי ההגנה, בשל אופי עבודתה, שעות העבודה הקבועות ורמת מחויבותה והשתלבותה במחנה. העובדה ששולם לה סכום זעום, ולא שכר מינימום, תומכת גם היא ברעיון של יחסי עובד-מעביד. לפיכך, הפר נאשם 1 את חוק שכר מינימום ואת התקנות המפורטות בכתב האישום. באשר לנאשם 2, הם זוכו משני האישומים. השופטת נימקה את החלטתה בכך שלא הוצגו ראיות המאששות כי היא מעסיקה של איילה, כנדרש בהוראות כתב האישום. זאת ועוד, הראיות לא תמכו בטענה כי הם חבים כמנהל או כמנהל, כמפורט בסעיף 15 לחוק שכר מינימום. השופט הגיע למסקנה כי שני הנאשמים אשמים בהעסקת קטין ללא האישור הרפואי הנדרש, כמפורט בחוק עבודת נוער, ובקביעת מועד לטיעונים לעונש לחודש יוני 2010.