דמ"ש 17939-10-09

תקציר

התובעת, עובדת לשעבר של הנתבעת, הגישה תביעה זו נגד מעסיקה בבית הדין לעבודה, בטענה לתשלומים שונים בגין כל תקופת העסקתה, ובהם: (1) הפרשים בגמול שעות נוספות וגמול בגין עבודה ביום המנוחה השבועית; (2) פדיון חופשה שנתית ודמי הבראה; (3) הבדלים בהוצאות הנסיעה לעבודה וממנה; (4) הפרשי דמי מחלה; (5) פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת בגין פיטוריו המיידיים של התובע. כן עתרה התובעת לפיצוי לפי סעיף 24 לחוק הגנת השכר, שכן הנתבעת לא פירטה את מלוא שעות היתר בהן עבדה התובעת בתלושי השכר שהופקו, והיא לא קיבלה תלוש שכר במועד. מנגד, טען הנתבע כי שילם לתובעת בהתאם לשעות עבודתה, וכי היא התפטרה מעבודתה ללא הודעה מוקדמת. בית הדין קבע כי תביעתה של התובעת להפרשי תשלום שעות נוספות וגמול בגין עבודה ביום המנוחה השבועית נדחתה משום שלא הביאה ראיות לתוספת שעות עבודה כהגדרתה בחוק. התביעה לפדיון חופשה שנתית ודמי הבראה התקבלה בחלקה; התובעת הייתה זכאית לסך של 1,718.48 ₪ עבור פדיון חופשה ו-1,218 ₪ עבור דמי הבראה. גם התביעה להפרשי הוצאות נסיעה התקבלה בחלקה; התובעת הייתה זכאית ל-800 ₪ עבור הוצאות נסיעה עבור כל תקופת העסקתה. כמו כן, בית המשפט פסק לטובת התובעת בתביעה להפרשי דמי מחלה, ופסק לה 406.1 ₪. באשר לתביעה לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, מצא בית המשפט כי התובעת פוטרה לאלתר על ידי הנתבעת, ולכן היא זכאית לפיצויי פיטורים בסך 2,915 ש"ח ולדמי הודעה מוקדמת בסך 1,166 ₪. תביעת התובעת לפיצויים לפי סעיף 24 לחוק הגנת השכר נדחתה משום שלא הוכיחה כי תלושי השכר שהפיקה הנתבעת לא שיקפו את שעות עבודתה, והטעות בהפקת תלוש שכר אחד לא הייתה מכוונת. לבסוף, בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הנזכרים לעיל, בצירוף הוצאות העובד בסך 750 ₪, בתוספת מע"מ. סכומים אלה היו אמורים לצבור הפרשי הצמדה וריבית כנדרש בחוק החל מיום 1.6.2009 ועד לתשלום מלא.