ו"ע 1019/09

תקציר

הערעור עוסק ברכישת דירת נופש במרינה הרצליה על ידי שני מערערים. המערער מס' 1 הינו נכה משוחרר בשיעור של 100%. המערערים מבקשים ליהנות מפטור ממס לנכים הרוכשים דירות מגורים. המשיב, לעומת זאת, טוען כי הדירה המדוברת היא דירת נופש ולכן אינה זכאית לפטור האמור ממס, שכן יש לו השלכות משפטיות שונות והוא כפוף לתקנות שונות. דעת הרוב של השופטים מסכימה עם עמדת המשיב, בקובעה כי הדירה היא אכן דירת נופש ואינה נופלת תחת ההגדרה של דירת מגורים, ולכן המערערים אינם זכאים לפטור ממס שהם טוענים. דעת הרוב מתבססת על פסק דינו של בית המשפט העליון בעניין "אי התכלת", אשר קבע כי מתחם הדירות האמור, לרבות דירת המערערים, אינו יכול לשמש למגורים וכי כל שימוש למגורים אינו חוקי. השופטים מדגישים את חשיבות שמירת החוק ומניעת בנייה בלתי חוקית בסמוך לחופי הים, וכי מתן הטבות מס במקרה זה שקול לתגמול פורעי חוק. יתר על כן, השופטים מדגישים כי המערערים היו מודעים לטיבה של הדירה ולהליכים המשפטיים הסובבים אותה בעת רכישתה ואינם מאפשרים להם לטעון לתום לב. השופטת רות שטרנברג אליעז, המשנה לנשיא, והשופט צבי פרידמן, רואה חשבון מוסמך, מהווים את הרוב. הם מדגישים את האופי יוצא הדופן של התערבות בית המשפט העליון במקרה זה ואת הצורך להגן על זכות הציבור ליהנות מאזורי החוף. הם גם מדגישים את ההשלכות של שלטון החוק והמדיניות הציבורית על המיסוי, המרתיעות מתן הטבות מס במקרים של בנייה בלתי חוקית. עו"ד ושמאי המקרקעין דן מרגליות מביא חוות דעת חולקת, ועומד על כך שדירת נופש צריכה להיחשב כדירת מגורים לצורכי מיסוי, מה גם שהמערערים מתגוררים בפועל בדירה. לטענתו, היה על המחוקק לספק הגדרה ברורה כדי למנוע פרשנויות שגויות כאלה. לבסוף, בהתחשב בנסיבותיו הספציפיות של מקרה זה, בו מדובר במערער בעל נכות קשה, מציע השופט שטרנברג אליעז להפעיל שיקול דעת מינהלי כדי להקל על מצבם של המערערים, הגם שאין לכך קשר ישיר לפטור ממס שביקשו.