רע"פ 6365/23

תקציר

פסק הדין מתייחס לטענה של "אי ייצוג" בהליך משפטי, ומדגיש את הנטל הכבד הנדרש להוכחת טענות כאלה. טענה זו, המעוגנת בזכות להליך הוגן, זוכה להתייחסות במשורה ומתקבלת רק במקרים חריגים שבהם ניכר עיוות דין. על התובע להוכיח קשר סיבתי בין מצג השווא הנטען לבין תוצאות ההליך. עיקרון זה מהדהד סטנדרטים משפטיים הנהוגים בארצות הברית ובבריטניה. בית המשפט מדגיש סופיות בדיונים, ומזהיר מפני הערכה מחדש של אסטרטגיות משפטיות רק משום שעורך דין חדש חולק על החלטות קודמות. הדבר מודגש על ידי הצורך לקיים הליך משפטי מכריע ולא לפתוח מחדש תיקים על סמך פרשנויות משפטיות שונות שלא הוכחו כמשפיעות באופן משמעותי על תוצאת התיק. בית המשפט גם מבחין בין כשלים עובדתיים ומשפטיים, ומציין כי בחירות אסטרטגיות משפטיות אינן בדרך כלל עילה לבחינה מחודשת של תיק, אלא אם ההגנה הייתה בלתי תואמת בעליל את הראיות. במקרה הנוכחי טענו המבקשים כי ייצוגם נכשל בשל חוסר תקשורת בדבר שתיקה ואי נקיטת טיעון משפטי ספציפי. עם זאת, בית המשפט לא מצא ראיות למצג שווא שהשפיע באופן משמעותי על תוצאות המשפט. בנוסף, הבקשה לקבל ראיות חדשות נדחתה מאחר שלא עמדה בקריטריונים לשינוי סופיות הדיון או להוכחת שינוי סביר בתוצאה. בית המשפט סיים את דבריו בדחיית הערעור וכל בקשה לראיות נוספות או עיכוב ביצוע, ובכך אישר את החלטותיו המקוריות של בית המשפט קמא.