ע"א 3908/18

תקציר

פסק הדין הנדון מתייחס לסכסוך הלוואה בין משיב לבין מבקש שמשעבד את דירתם ברחובות כבטוחה לחוב בסך 162,000 ₪ בשנת 1996. סכום החוב גדל בהמשך והמבקש נכנס להליכי פשיטת רגל בשנת 2009. מנהל מיוחד שמונה על ידי בית המשפט העריך את החוב בכ-815 אלף שקל, החלטה שאושרה חלקית על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. המבקשים, המייצגים את עצמם, ערערו על פסק דין זה לבית המשפט העליון, בבקשה להתיר להם לבצע פעולות שונות בנוגע לדירה המשועבדת, לרבות האפשרות למכור אותה לצורך פירעון חובותיהם. שופט בית המשפט העליון קבע כי הבקשה אינה עומדת בדרישות הסעד הזמני בערעור, ובפרט לא הוכיח כיצד המצב הנוכחי גורם למבקש נזק בלתי הפיך או שמאזן הנוחות נוטה לטובתו. עוד ציין השופט כי הבקשה קשה להבנה ואינה עומדת במסגרות משפטיות, והמליץ למבקש לפנות לסיוע משפטי. פסק הדין, שניתן ב-12 במאי 2019, דחה את הבקשה מבלי לפסוק הוצאות למי מהצדדים.