ע"פ 4178/10

תקציר

בבואו לבחון את הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, החליט בית המשפט לקיים את פסק הדין המקורי ולדחות את הערעור, מבלי למצוא עילה להתערבות. התיק נסב סביב שידול לרצח, כאשר המערער טען כי ביצע את העבירה בשל בושה תרבותית הקשורה להתנהגותו וללבושו של הקורבן. בית המשפט דחה את טענות המערערת לפיהן לא היה מניע, תוך שהוא מצטט ראיות משמעותיות ליחסים מתוחים ולציפיות חברתיות. בית המשפט אישר את קבילותן של עדויות ותלונות מסוימות שהיו חיוניות לביסוס הרקע לפשע, אם כי הכיר בכך שבחלק מההצהרות חסרות ראיות מאששות בנוגע לאיום על חיי הקורבן. חרף טענותיו של המערער בדבר איכותה ועריכתה של שיחה מוקלטת מכרעת, מצא בית המשפט כי התמליל מדויק דיו, תוך שהוא שולל טענות בדבר תרגום לקוי של מונחים בערבית שהצביעו על כוונה לפגוע. הכרעת הדין קיבלה חיזוק נוכח עמידתו של אחמד ברצונו של המערער ואישורים חוזרים ונשנים להתנהגות המאיימת שהוצגה בעבר. הדיון הדגיש התנגדות משפטית ומוסרית לפשעי "כבוד המשפחה", והדגיש את הצורך להוקיע באופן מקיף ולקדם באופן חוקי עבירות כאלה נגד האוטונומיה והזכויות של נשים. בסופו של דבר, בית המשפט לערעורים הסכים באופן קולקטיבי עם ניתוחו המפורט של השופט ג'ובראן, והדגיש את יישור ההדורים של ההחלטה עם הציווי הרחב יותר של גינוי אלימות המוצדקת באמתלות תרבותיות.