ע"מ 57/23

תקציר

פסק הדין דן בכללים הנוגעים לבקשות עצורים לחופשה ממתקני מעצר בישראל, תוך הדגשה כי בקשות אלה נדחות בדרך כלל בשל עילות מעצרם ומטרותיו. הדיון נסוב סביב פסיקות קודמות הנוגעות לאירועים משפחתיים והנסיבות החריגות בהן ניתן לשקול בקשה לחופשה. כתב האישום נגד המערער, המייחס לו עבירות משמעותיות של סחר בסמים, מקים עילה ברורה למעצרו על בסיס מסוכנות כללית וצבאית. הכרעת הדין בוחנת גם את עברו המשמעתי של המערער ומוצאת אותו חמור מכפי שהוצג. יצוין כי חופשה בדרך כלל אינה עולה בקנה אחד עם הרציונל העומד מאחורי המעצר, וההחלטה לשלול חופשה נותרת לשיקול דעתן של רשויות הכלא. במקרה הספציפי הנדון, המשנה לנשיא בית הדין הצבאי, תת-ניצב נועה זומר, מאשרת את החלטת מפקד הכלא לדחות את בקשת החופשה של המערער, בטענה שאין פגם בנימוקי המפקד. משכך, הערעור נדחה. פסק דין זה, שניתן בפומבי ב-21 ביוני 2023, מחזק את הגישה המחמירה כלפי בקשות לחופשות עצורים, ומשקף את נקודת המבט של מערכת המשפט הישראלית בנוגע להוראות מעצר וחופשה.