ע"א 35894-11-13

תקציר

הערעור מערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הדוחה את תביעת המערערת להחזר כנגד חברת הביטוח המשיבה. המערערת, המועצה לביטחון לאומי (המל"ל), ביקשה להשיב את הסכום ששילמה כדמי שיקום לאלמנתו של נפגע תאונת דרכים שנפטר, אשר מותו נגרם על ידי מבוטחו של המשיב. המשיב סירב לפצות את המערערת, בטענה כי הקצבה מהווה "גמלה בעין", המוחרגת מזכות ההשבה על פי הסכם בין המל"ל לחברות הביטוח. ההסכם מגדיר "גמלה בעין" כגמלה לצורך ריפוי, החלמה, שיקום רפואי ושיקום מקצועי, המשולמת לפי סימן ג' לפרק ה' לחוק הביטוח הלאומי. בית המשפט המחוזי קיבל את עמדת המשיב. רוב שופטי בית המשפט העליון קבעו כי דמי השיקום המשולמים לאלמנה אינם מהווים "גמלה בעין" כמשמעותה בהסכם. השופטת ענבר והשופטת שבח פירשו את פסק הדין בעניין קרנית קרן לפיצויים לנפגעי תאונות דרכים נ' המוסד לביטוח לאומי, שסיווג גמלת סיעוד ככזו שאינה "גמלה בעין", באופן שונה. השופט ענבר ראה בפסק הדין קרנית מבחן טכני גרידא, הבוחן רק את ההוראות הפורמליות שעל פיהן שולמה ההטבה, ולא את תכליתן או מאפייניהן. השופט שבח הבין את פסק הדין כמחייב פרשנות מצמצמת של סוגי ההטבות המנויים בחוק הרלוונטי, שאינה מאפשרת הוספת סוגים אחרים של הטבות. השופט שוחט הסכים עם פרשנותו של השופט שבח לפסק דין קרנית. בהתייחסם להסכם בין הצדדים קבעו שופטי הרוב כי יש לפרש את הגדרת "טובת הנאה בעין" לאור תכלית ההסכם והגיון הוראותיו, ולא רק על פי מבחן טכני. הם הדגישו כי ההסכם נועד ליצור יחסי גומלין בין שלושת הצדדים המעורבים בתביעות נזיקין – הנפגע, המזיק והמל"ל. מאחר שהקצבה ששולמה לאלמנה נועדה לשקמה ולאפשר לה להשתלב בשוק העבודה, יש לסווגה כגמלת שיקום מקצועי, שאינה מוחרגת מזכות ההשבה. זאת ועוד, שופטי הרוב קבעו כי הכרה בזכותו של המערער לתבוע פיצוי מהמשיב לא תביא לחיובו של המשיב בתשלום פיצויים כפולים, בניגוד לטענות המשיב. לבסוף, החליט הרוב כי על המשיב לשלם למערערת את הסכום הנדרש, בצירוף ריבית והוצאות. השופט שבח התנגד, הציע לדחות את הערעור ולהורות למערער לשלם למשיב הוצאות ערעור בסך 20,000 ₪.