עת"מ 18204-06-21

תקציר

פסק הדין דן בעתירה שהגיש נכד המבקש להכיר בו כ"דייר ממשיך" בדיור הציבורי של סבו לאחר מותו. בית המשפט דוחה את העתירה, בעיקר משום שחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי – המעניק זכויות כאלה לדייר ממשיך – נחקק לאחר מות הסב. זאת ועוד, העותר אינו מביא ראיות מספיקות לכך שהתגוררו עם סבו לפחות שלוש שנים לפני פטירתו, כנדרש בחוק. עוד מציינת השופטת כי אין זה סביר שהעותר יכול היה לחתום על חוזה שכירות כקטין, ומדיניות משרד השיכון מרתיעה חתימה על חוזים עם קטינים. בנוסף, טענת העותר כי יש לבחון את זכויותיו כשוכר ממשיך בנפרד מאלו של אביו אינה מטופלת, שכן השופט מגיע למסקנה כי העותר לא התגורר עם סבו מספיק זמן כדי להיות זכאי. העתירה נדחית, והעותר חויב לשלם למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.