ת"פ 26874-02-13

תקציר

הנאשם הואשם בכך שדקר את המתלונן בסכין וגרם לו לחבלה חמורה. התיק הסתמך על עדויותיהם של שלושה עדי ראייה, שהיו חברים הן של הנאשם והן של המתלוננת. עדים אלה ניסו תחילה להימנע מהפללת הנאשם, אך בהמשך מסרו את גרסתם לאירועים. על פי עדויותיהם, בין המתלונן לנאשם התפתחה קטטה, במהלכה רדף הנאשם אחרי המתלונן בסכין ודקר אותו. המתלונן ניסה להגן על עצמו באמצעות מתלה כביסה. עדי הראייה לא ראו את רגע הדקירה, אך מהנסיבות ניתן היה להסיק כי הנאשם הוא התוקף. ההגנה לא זימנה עדים והנאשם מימש את זכותו שלא להעיד. בית המשפט ראה בשתיקתו של הנאשם ראיה המחזקת את טענת התביעה. גם הראיות הפיזיות מהזירה תמכו בגרסת התביעה לאירועים. השופט הגיע למסקנה כי התביעה הצליחה להוכיח מעבר לספק סביר כי הנאשם דקר את המתלונן בקלות דעת וגרם לו חבלה חמורה, עבירה לפי סעיפים 333 ו-335(א)(1) לחוק העונשין. השופט הרשיע את הנאשם, למרות טענתו של הנאשם לשכרות, שלא נתמכה בראיות.