עמ"נ 55612-04-13

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעור על החלטת בית המשפט הפרוצדורלי בעניין ההוצאות. בית המשפט חוזר על הכלל המושרש לפיו ערכאת ערעור לא תתערב בהחלטת בית המשפט הפרוצדורלי בהוצאות, אלא במקרים חריגים, כגון גילוי טעות משפטית או פגם מהותי בשיקול דעתו של בית המשפט הפרוצדורלי. מאחר שנושא ההוצאות נתון לשיקול דעתו של בית המשפט הפרוצדורלי, ובהינתן שלבית המשפט הפרוצדורלי הבנה רחבה יותר של המקרה, בדרך כלל נותר לבית המשפט להחליט על ההוצאות. גם אם ערכאת הערעור חולקת על השיעורים שנפסקו, היא לא תתערב אלא אם קיימת חריגה משמעותית. פסק הדין גם מאשר את סמכותו של יו"ר ועדת הערר לפסוק הוצאות, בכל הנוגע לעניינים פרוצדורליים שאינם מוזכרים במפורש בתקנות התכנון והבניה. לכן, על פי החוק, ליו"ר יש סמכות לקבל החלטות כאלה לגבי עלויות. זאת ועוד, מוזכרת גם התנהלותה של המערערת במהלך הדיונים, בשים לב לכך שתביעת המערערת לפיצוי משמעותי נדחתה, דבר שאמור להוות גורם חשוב בקביעת ההוצאות. חוסר תום הלב של המערער וניסיונותיו להעלים מסמכים רלוונטיים השפיעו על החלטת ועדת הערר בעניין ההוצאות. הוועדה הביעה את מורת רוחה מהתנהלות המערערת והדגישה כי המקרקעין הנדונים לא נפגעו אלא הושבחו, דבר המצדיק את פסיקת המשיב בהוצאות. עוד מזכיר בית המשפט כי טענות המערערת כנגד סכום ההוצאות שנפסקו הן רציניות, אך בסופו של דבר מוצא כי הסכום סביר, בהתחשב בנסיבות המקרה ובזמן ובמשאבים הרבים שהשקיע המשיב. הערעור נדחה, והמערערת חויבה לשלם לעורך דינו של המשיב את הוצאות הערעור, בסך 9,000 ₪ + מע"מ. ההחלטה היא סופית, בהיעדר שני הצדדים.