ע"א 8345/08

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לערעור על תביעה לפיצויי לשון הרע. המשיב ביקש לדחות את הערעור בנימוק שהוגש מעבר למועד האחרון. המשיב טען כי הערעור הוגש באיחור משום שהוגש למעלה מחודש לאחר מתן פסק הדין, והמערערים לא הביאו כל ראיה לכך שקיבלו את פסק הדין במועד מאוחר יותר. גם אם להאמין לטענת המערערים כי קיבלו את פסק הדין ביום 2.7.2008, המשיב הוסיף וטען כי עורך דינם של המערערים היה מודע לפסק הדין לפני מועד זה, כפי שהתראיין עליו ל"הארץ" ביום 30.6.08. לפיכך טען המשיב כי יש להתחשב במועד הידיעה על פני מועד ההמצאה, והערעור עדיין מאוחר, דבר המצדיק את דחייתה ומחייב את המערערים בהוצאות משמעותיות. עם זאת, המערערים התנגדו לבקשה זו, ואישרו כי פסק הדין ניתן להם ביום 2.7.2008, כפי שמצוין בתעודת המסירה של בית המשפט המחוזי, כך שערעורם הוגש בתוך פרק הזמן הקבוע. עוד נטען, כי גם אם המועד האחרון החל ב-30 ביוני, עדיין לא איחר הערעור, שכן המועד האחרון נפל על חג (ראש השנה), ויום העבודה הראשון שלאחריו היה 2.10.08, אז הוגש הערעור. המערערים ביקשו לחייב את המשיב בהוצאות מופת. בית הדין דחה את הבקשה לדחייה על הסף. בית המשפט קיבל את טענת המערערים כי הערעור הוגש בתוך המועד הקבוע בחוק, גם אם תקופת הקביעה החלה ביום 30.6.2008, בהתחשב בפגרת בית המשפט במהלך החגים. בית המשפט גם לא מצא נסיבות חריגות המצדיקות חריגה מהכלל לפיו המועד האחרון מתחיל ממועד ההמצאה, מה גם שלא היה מצג של חוסר תום לב או ניצול לרעה של זכויות פרוצדורליות על ידי המערערים. לפיכך, הערעור לא נדחה, והמשיב חויב לשלם למערערים שכר טרחת עורך דין, בסך 2,500 ₪, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין ממועד ההחלטה ועד התשלום בפועל.