ת"א 15165-02-22

תקציר

פסק הדין נסוב סביב סכסוך בין חברי עמותה, שבית המשפט הורה להעבירו לבוררות. המבקש, חבר העמותה, הגיש בקשה לאישור הגשת תביעה נגזרת נגד חבר אחר, המשיב מס' 2, בגין הפרות לכאורה של הסכם שכירות והתעשרות בלתי הוגנת. הבורר דחה את הבקשה בנימוק של חוסר תום לב של המבקש וחוסר סבירות וחומרת עילת התביעה. לאחר מכן עתר המבקש לבית המשפט בבקשה לבטל את פסק הבורר מכמה טעמים. ראשית, טען המבקש כי לבורר אין סמכות לדחות את הבקשה לתביעה הנגזרת, אותה דחה בית המשפט, בציינו כי לבורר אכן הייתה סמכות לקבל החלטה כזו. שנית, המבקש טען כי לא ניתנה לו הזדמנות נאותה להציג ראיות ולטעון טענות במהלך הבוררות, אך בית המשפט מצא כי הבורר נתן הזדמנויות רבות ודחה גם טענה זו. שלישית, המבקש טען כי הבורר לא הכריע באחד העניינים שהוגשו לו, אך בית המשפט מצא כי החלטת הבורר שלא לאשר את התביעה הנגזרת הופכת טענה זו לחסרת תוקף. רביעית, המבקש טען כי פסק הבורר נוגד את תקנת הציבור, דבר שגם אותו דחה בית המשפט, והדגיש כי דחיית הבקשה מחמת חוסר תום לב עולה בקנה אחד עם כוונת המחוקק והפסיקה. לבסוף, הסתמך המבקש על עילת ביטול, בטענה כי בית המשפט היה מבטל פסק דין שאינו ניתן עוד לערעור, אך בית המשפט מצא טענה זו מעורפלת ובלתי מבוססת. ככלל, דחה בית המשפט את עתירות המבקש לביטול פסק הבורר והורה למבקש לשלם למשיבים הוצאות משפט.