צ"ה 49109-08-22

תקציר

המדינה ביקשה צו הריסה שיפוטי למבנים שנבנו ללא היתר על קרקע בבעלות המדינה, דבר שפגע בפיתוח הקרקע למגורים על פי תוכנית המתאר. המשיב טען כי המדינה מנועה מלבקש את ההריסה בשל טיפולה הכושל בהסדר בחלקות הקבע של המשפחה ועיכובים בלתי סבירים. עם זאת, בית המשפט מצא כי העיכובים נגרמו על ידי המשיב ובני משפחתו, והתנהלות המדינה לא משמעה הסכמה לבנייה ללא היתר. נקבע כי בוצעה עבירה שכן המבנים נבנו שלא כדין. אשר לאינטרס הציבורי, שקל אותו בית המשפט אל מול האינטרס האישי של המשיב ובני משפחתו, בהתחשב בפינויים קודמים ובהשפעתם עליהם. בית המשפט הגיע למסקנה כי האינטרס הציבורי בפיתוח הקרקע למגורים גובר על האינטרס האישי, מה גם שהמשפחה יכולה לבנות מבנים ארעיים על חלקות הקבע שלהם. זאת ועוד, טענות המשיב בדבר קשיים מעשיים בפינוי המבנים, כגון אכלוס בעלי החיים וכלי הרכב שלהם, נמצאו צפויות מראש ואינן מוצדקות. לפיכך, הבקשות לצווי הריסה התקבלו, תוך עיכוב בכניסתן לתוקף עד ליום 1.8.2023, על מנת לאפשר למשיבה שהות להסדיר את המעבר לחלקות קבע. המשיב הוזהר מפני השלכות אי הציות, והרשות לאכיפת המקרקעין או ועדת התכנון המקומית הוסמכו לבצע את הצווים במידת הצורך, כאשר המשיב נושא בהוצאות.