סע"ש 51849-02-20

תקציר

התובעת, עובדת שעבדה אצל הנתבעת במשך שלושים שנה כמטפלת, טענה כי פוטרה שלא כדין ותבעה פיצויים מהנתבעת. עם זאת, השופט פסק לטובת הנתבעת, וקבע כי התובעת התפטרה מתפקידה בשל מצבה הרפואי ואי יכולתה הפיזית להמשיך לעבוד, ולכן אינה זכאית לכל פיצוי בגין פיטורים שלא כדין. השופטת ביססה החלטה זו על עדויות קוהרנטיות ועקביות של עדי הנתבעת, וכן על מסמכים רפואיים שהגישה התובעת עצמה. לדברי השופטת, עדותה של התובעת עצמה הייתה סותרת ולא אמינה, והיא לא הביאה עדים שיכולים לתמוך בטענתה, כגון בתה או בעלה לשעבר, שנכח בהליך הפיטורים. כמו כן, השופט קבע כי הנתבע פעל כדין ובתום לב. הם כיבדו את בקשת התובעת לשחרור מהיר ואף שילמו לה רטרואקטיבית עבור ימי המחלה שצברה, מעבר לנדרש בחוק. עוד ציינה השופטת כי התובעת לא הציגה כל הסכם קיבוצי או הסכם עבודה המזכה אותה לפדות ימי מחלה לאחר סיום חוזהה. לפיכך, התביעה נדחתה במלואה, והתובע חויב לשאת בהוצאות מופחתות בסך 1,500 ₪, שישולמו תוך 30 יום. כמו כן נמסר לתובעת על זכותה לערער על ההחלטה בבית הדין הארצי.