ע"פ 521/87

תקציר

המשיב זוכה משני אישומים הנוגעים לשוחד, אשר ייחסו לו עבירות לפי סעיפים 290, 291 ו-295 לחוק העונשין. האישום הראשון נגע להסכמת המשיב לתרום בעקבות בקשות של אבי צור וסגן השר דקל. בית משפט קמא זיכה את המשיב מחמת הספק, שכן מצא כי התרומה נבעה ממניעים פוליטיים ואידיאולוגיים בלבד, שכן המשיב השתייך מאז ומתמיד לתנועה הפועלת להגברת ההתיישבות ביהודה ושומרון. האישום השני התייחס לתיווכו לכאורה של המשיב בקבלת שוחד מסוחרי מקרקעין ויזמים אחרים על ידי אבי צור. בית משפט קמא זיכה את המשיב מאשמה זו בשל היעדר ראיות מספיקות לכך שפגישות כלשהן בין צור לבין היזמים התקיימו בעצת המשיב או בשידולו. בית המשפט העליון קבע כי אין מקום להבחין, מבחינת דיני השוחד וטוהר המידות, בין פקיד גרידא לבין פקיד מדינה שהוא פעיל פוליטי. בית המשפט הדגיש גם את הצורך של עובדי ציבור בכירים להימנע מבלבול בין מעמדם הפוליטי לבין מעמדם כעובדי ציבור, וכי בקשות לגיוס כספים הנעשות בתוך משרד ממשלתי עשויות להיחשב כהפעלת לחץ או יצירת ציפייה לחסד. באשר לאישום הראשון, הסכימו רוב שופטי בית המשפט העליון שלא להתערב בזיכוי, למרות שלא הסכימו עם נימוקיו של בית המשפט קמא. השופטים קיבלו את ממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא ביחס לאישום השני, אך חלקו על מסקנותיו המשפטיות. הם מצאו כי המשיב שידל את אבי צור לקחת שוחד מסוחרי קרקעות. עם זאת, מאחר שהמדינה ציינה כי אין לה התנגדות לעונשו של המשיב, והוא כבר ריצה את עונשו, החליטו השופטים שלא להתערב בזיכוי באישום השני.