ע"א 19236-06-17

תקציר

המערערים, שניהלו חשבון בנק אצל המשיב, טענו כי היו משיכות כוזבות מחשבונם. הם פנו למשיב מספר פעמים בעניין זה, ואף הגישו תלונה במשטרה. המשיב טען, כי יש לדחות את תביעת המערערים משום שהעלו גרסאות שונות לאירועים ולא נגרם להם כל נזק. בית משפט קמא צידד במשיב, תוך שהוא מציין את תקופת ההתיישנות ואת הנזק הראייתי הנובע משיהוי המערערים בהגשת התביעה. עם זאת, ערכאת הערעור לא הסכימה עם החלטתו של בית משפט קמא בעניין השיהוי והשמדת מסמכי ההסתלקות. נמצא כי היה על המשיב לשמור את המסמכים וכי בירוריהם העיקשים של המערערים הצביעו על כוונתם להמשיך בטענותיהם. בית המשפט לערעורים אף נעתר לבקשת המערערים להגיש ראיות נוספות, לרבות פסק דין מרשיע נגד פקיד בנק שהועסק על ידי המשיב, והורה להחזיר את התיק לבית משפט קמא לדיון נוסף. ראיה זו, שלא הייתה זמינה קודם לכן למרות שקידה סבירה, נחשבה חשובה דיה כדי לגבור על כל נזק פוטנציאלי למשיב. בית משפט קמא ידון עתה מחדש בתיק בראיות הנוספות, בשים לב לנזק הראייתי שנגרם למערערים ולהשלכותיו. הערעור התקבל אפוא בחלקו, התיק הוחזר לבית משפט קמא, והמשיב חויב לשלם למערערים הוצאות ערעור ושכר טרחת עורך דין.