ה"ט 11125-03-17

תקציר

אדם מבוגר בעל חנות בגדים במתחם בשם בית רומנו ברחוב יפו בתל אביב פתח בהליך משפטי נגד אדם צעיר בהרבה שעבד כמארח באחת ממסעדות המתחם. התובע טען כי הנתבע תקף אותו ללא סיבה לאחר שהם רבו על כיבוי האורות במתחם. התובעת רצתה שהאורות יישארו דולקים בשעת לילה מאוחרת, ואילו הנתבעת, בהתאם להוראות מנהל המסעדה, כיבתה אותם. התובע, שלא הכיר את הנתבע, הודה כי פתח עמו בעימות לאחר שראה את האורות כבויים פעם שנייה לאחר שהדליק אותם בעקבות עימות קודם עם הנתבע באותו נושא. התובע טען כי ללא כל התגרות, הנתבע היכה אותו באגרופים בפיו וגרם לו לחבלות שהצריכו טיפול בבית חולים. הנתבע, לעומת זאת, טען להגנה עצמית, וטען כי התובע תקף אותו לאחר שיצא מרכבו וצעק עליו. לדבריו, הוא בסך הכל ניסה להדוף את התובע, שניסה לנגוח בו ולהכות אותו ראשון. השופט קבע כי התובע יזם את העימות וכי גרסתו לאירועים אינה עקבית ואינה משכנעת, במיוחד בכל הנוגע לרגעים המכריעים שקדמו לתקיפה הנטענת. גם ההדגמה של התובע את האירוע באולם בית המשפט לא הייתה משכנעת. מנגד, השופט סבר כי גרסת הנתבע לאירועים אמינה יותר, וציינה כי הוא לא רצה ליצור כל קשר עם התובעת ונגעל מהעימות. השופט הדגיש כי לא מדובר בהליך פלילי או בתיק נזיקי אלא בבקשה לצו למניעת איום בהטרדה. הנסיבות לא הצדיקו צו כזה, מה גם שהשניים לא הכירו זה את זה, ולנתבע לא הייתה כל כוונה ליצור קשר עם התובע. יתר על כן, התובע לא ידע להסביר מדוע הוא חושש באופן סביר מהטרדה עתידית מצד הנתבעת. לפיכך, הבקשה לצו למניעת הטרדה מאיימת נדחתה, כאשר כל צד נושא בהוצאותיו המשפטיות. השופטת סיימה את דבריה בהדגשה כי דחיית הבקשה אינה מצדיקה או מאפשרת בשום אופן פגיעה פיזית של מי מהצדדים כלפי הצד השני.