סע"ש 22311-06-15

תקציר

התובע, עובד הנתבעת שעבד אצלם למעלה משלוש שנים, טען כי פוטר לאחר שביקש העלאה. הנתבעים, לעומת זאת, טענו כי התובע נטש את עבודתו. בית הדין מצא כי התובע לא סיפק הוכחות מספקות לפיטוריו ולכן דחה את תביעתו לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת. בית המשפט קיבל את טענת התובע כי שכרו האחרון היה 250 ₪ ליום עבודה והורה לנתבעים לשלם לו 4,603 ₪, שהם השכר הקובע לחישוב זכויותיו, בצירוף ההפרשים הצמודים והריבית החוקית. התובעת טענה גם להפרשי שכר מינימום, אותם דחה בית המשפט מאחר שכבר קבע את שכרה של התובעת. בנוסף, בית הדין קבע כי התובע אינו זכאי לגמול שעות נוספות שכן לא עבד יותר משמונה שעות ביום. התובע טען כי הוא זכאי להפרשות לפנסיה, דמי הבראה, דמי חגים, דמי חופשה, הוצאות נסיעה, תשלומי כלכלה ודמי אש"ל, הפרשות לקרן השתלמות ופיצויים בגין הפקת תלושים פיקטיביים ואי יידוע העובד. בית המשפט קיבל חלקית את טענות התובע. בית המשפט הורה לנתבעים לשלם לתובע 5246 ₪ עבור הפרשות לפנסיה, 5610 ₪ עבור דמי הבראה, 10675 ₪ עבור דמי חגים, 4471 ₪ עבור פדיון חופשה, 11077 ₪ עבור הוצאות נסיעה, 3912 ₪ עבור הפרשות לקרן ההשתלמות, 5000 ₪ כפיצוי בגין מתן תלושים פיקטיביים ו-1000 ₪ בגין אי הודעה לעובד. כמו כן, דחה בית המשפט את טענת התובעת להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את הנתבעים הפרטיים בחובות החברה. כן קיבלה בית המשפט את טענת הנתבעים לקיזוז הסכום שנפסק לתובע בגין אי מסירת הודעה מוקדמת, שהסתכם בסך 3600 ₪. לבסוף, בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הנקובים תוך 30 יום ודחה את התביעה כנגד הנתבעים הבודדים. נוכח דחיית מרבית התביעה, לא ניתן צו להוצאות.