ת"א 66960-10-18

תקציר

פסק הדין דן בחסינות עובדי ציבור מפני תביעות נזיקין כמפורט בסעיף 7א לפקודת הנזיקין. לפי סעיף זה, לא ניתן לתבוע עובד ציבור על מעשה שנעשה תוך מילוי תפקידו השלטוני, אלא אם כן המעשה נעשה ביודעין בכוונה לגרום נזק, או באדישות לאפשרות לגרום נזק. החסינות היא פרוצדורלית, כלומר לא ניתן להעמיד את עובד הציבור לדין באופן אישי, אך הנפגע עדיין יכול לקבל פיצויים מהמדינה או מהרשות הציבורית. במקרה זה, על בית המשפט לקבוע תחילה אם הנאשמים, ראש המועצה והמבקר, הם עובדי ציבור כהגדרתם בפקודה, ואם המעשים שביצעו נעשו תוך מילוי תפקידם השלטוני. לשאלה הראשונה קובע בית המשפט כי אין מחלוקת כי הנאשמים הם אכן עובדי ציבור לפי הפקודה. לאחר מכן עובר הדיון לשאלה האם הפעולות בוצעו תוך כדי מילוי תפקידן השלטוני. בית המשפט מציין כי שאלת החסינות נפרדת מהשאלה האם הפעולות בוצעו בסמכות המתאימה, וההתמקדות היא בשאלה האם הפעולות היו במסגרת תפקידיהם הציבוריים של הנאשמים. בית המשפט מוצא כי הפעולות המדוברות – ביקורת פנימית שערכה המועצה – אכן היו חלק מתפקידיהם השלטוניים של הנתבעים. גם אם נפלו פגמים בביצוע פעולות אלה, הן עדיין בוצעו תוך כדי מילוי תפקידן, ובכך מתקיים התנאי לחסינות. התנאי השני לחסינות הוא שהמעשים לא נעשו ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק, או מתוך אדישות לאפשרות הפגיעה. בית המשפט מוצא כי המשיב לא הביא ראיות מספיקות כדי לעמוד בנטל ההוכחה לדרישה זו. יש לפרש את היסוד הנפשי הנדרש למצב זה בצמצום, וטענות המשיב בדבר יריבות אישית וכוונה לפגוע אינן משכנעות. אמנם ייתכנו פגמים בהתנהלות הנאשמים, אך אין בכך כדי להצביע על קיומו של היסוד הנפשי הנדרש לצורך החלת חריג החסינות. לפיכך, בית המשפט מכיר בחסינות הנתבעים ודוחה את התביעה נגדם. המועצה נדרשת להגיש כתב הגנה בתוך 30 יום, והמשיבה אמורה לכסות את הוצאות הנתבעים, בסך 3,000 ₪.