ת"א 66598-12-20

תקציר

בית המשפט מצא כי הנתבעת פעלה בחוסר תום לב בכך שלא גילתה מידע חיוני אודות טענות השוכר ל"הפרת הסכם" ודרישותיו, כאמור במכתב השוכר מיום 6.10.2016. מצג הנתבעת כי חוזה השכירות תקף ולא בוטל היה מטעה ומהווה חוסר תום לב. עם זאת, בית המשפט מצא גם רשלנות תורמת מצד התובעת, שלא ביצעה בדיקת נאותות בבחינת הסכם השכירות ובפגישה עם השוכר. היכרותו של התובע עם עולם השכירות וחריפותו העסקית הייתה צריכה להניע אותו לערוך בירורים נוספים. כתוצאה מכך, בית המשפט קבע כי שני הצדדים חולקים באחריות לאי ההבנה ולנזקים שנגרמו כתוצאה מכך. לפיכך, פסק בית המשפט לתובע פיצוי בסך 46,462 ₪, המייצג דמי שכירות של חצי שנה, החזר הוצאות והוצאות גמר בגין הנכס. סכום זה קוזז על ידי חוב התובעת לנתבעת בסך 22,269 ₪, שכלל את יתרת מחיר הרכישה של הנכס. בית המשפט קיבל גם את התביעה שכנגד בחלקה, והורה לתובע לשלם לנתבע 22,269 ₪. בנוסף, פסק בית המשפט הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪ לתובע. הנתבע חויב לשלם את הסכום הכולל של 24,193 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית שנצברו מיום 29.12.2020 ועד למועד התשלום בפועל. עוד צוין בפסק הדין כי תביעת התובעת לביטול עסקת המכר לא לוותה בדרישת ביטול ולכן לא נדונה.