ת"א 46188-04-14

תקציר

פסק הדין דן בשתי טענות מרכזיות בתיק. הראשון נוגע לתקופת ההתיישנות על תשלומים מסוימים ששילמה התובעת מכוח הסכמי פשרה. הנתבע טען כי חלק מהתשלומים בוצעו למעלה משבע שנים לפני הגשת התביעה, ולכן יש לבטל חלק מהתביעות מחמת התיישנות. עם זאת, השופט פסק לטובת התובע בטענה זו, וציין כי הנתבע ידע על התשלומים ואף טען להגנתו כי ביצע חלק מהם בשנת 2006. לפיכך, החליטה השופטת כי הגנת ההתיישנות לא הועלתה בהזדמנות הראשונה, ויש לשקול את כל תביעת התובע. התביעה העיקרית השנייה דנה בפרשנותו של סעיף 9.2 להסכם המייסדים, שעניינו החובות בהם נשא התובע. התובע טען כי הסעיף מזכה אותו בשיפוי בגין שני שלישים מהחובות משני הערבים האחרים. עם זאת, השופטת הסכימה עם פרשנות הנתבע לפיה משמעות הסעיף היא כי התובע זכאי לשיפוי רק בגין הסכום ששולם מעל שליש החוב. עוד קבעה השופטת כי טענת התובע כי הנתבע אינו מסתכן עוד בתשלום החובות ולכן עליו לשאת בשליש מהחובות ששולמו בפועל על ידי התובע, לא הוכחה. בנוסף, דנה השופטת בתביעה חלופית לפי סעיף 56ב לחוק החוזים, אשר לטענת התובע מזכה אותו בשיפוי הנתבעת בגין מחצית הסכומים ששולמו בגין חובות מסוימים. עם זאת, השופט קבע כי לא ניתן לקבל טענה זו בשל ההוראות החוזיות הספציפיות של סעיף 9.2, אשר גוברות על ההסדר החקיקתי. לאחר מכן עבר השופט לחשב את הסכום שהנתבע חייב לתובע, תוך התחשבות בהפרשה של שליש. הסכומים שחבה הנתבעת לתובעת חושבו בגין כל חוב, לרבות הסכומים לבנק הפועלים, בנק אוצר החייל, בנק לאומי, נוימן ברזל 1974 בע"מ וא.מ. קובי 2004 בע"מ. הסכום הכולל שהנתבע חויב לשלם לתובע, בשווי הקרן, היה 1,117,711.15 ₪. סכום זה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, ישולם לתובע בתוך 15 יום מיום מתן פסק הדין. השופטת סיימה את דבריה באישור זכות הערעור כדין וציינה כי פסק הדין יישלח לשני הצדדים על ידי המזכירות.