ת"ע 74748-11-20

תקציר

פסק דין זה של בית המשפט לענייני משפחה עוסק בשני הליכים מאוחדים: תביעה לביטול מתנה והתנגדות לקיום צוואה. שני העניינים נובעים ממחלוקות בתוך משפחת XXX בנוגע לחווה. **תביעה לביטול מתנה (תמ"ש 57676-07-21)** התובעים ביקשו לבטל הסכם מתנה שנעשתה על ידי המנוחה, גב' ר.א., ביום 19.1.2012, והעביר את זכויותיה במשק המשפחתי לנתבע 2. העילות לביטול היו לכאורה כפייה, קיפוח ופגמים בכריתת ההסכם. * **חוק ההתיישנות:** בית המשפט מצא כי התביעה לא התיישנה. בהסתמך על *SC 4867-02-15 D.S. v. L.H.*, בית המשפט סיווג את התביעה בדבר "זכויות מאגר" בנכס בעל רישיון כתביעת מקרקעין לצורך חוק ההתיישנות. מאחר שחלפו רק 9 שנים ממועד חתימת ההסכם, התביעה הייתה בתוך התקופה הקבועה בחוק. * **הצהרות המנוח ותפקיד האפוטרופוס:** בית המשפט שקל את הצהרות המנוח שנאמרו בדיונים בבית המשפט בשנים 2012 ו-2013. בעוד שבתחילה הביעה רצון להעביר את החווה לנתבעת 2 לשלום ולניהול סכסוכים, הצהרותיה המאוחרות הצביעו על בלבול ורצונות סותרים. מונה אפוטרופוס, עו"ד דוד פולק, אשר הודיע בתחילה על ביטול אפשרי של המתנה אך מאוחר יותר חזר בו מעמדתו זו וקבע כי הדבר אינו לטובת המנוח. בית המשפט דחה את טענת התובעים כי האפוטרופוס ביטל למעשה את המתנה, וציין את עמדתו לאחר מכן וחוסר פעולה. * **ניסיון קודם לבטל:** בית המשפט ציין תביעה קודמת לביטול המתנה שהגישו התובעים 3 ו-4 בשנת 2015. תביעה זו נדחתה לבקשת התובעים לאחר שחוות דעת מומחה לא מצאה ראיות לכך שהמנוחה סובלת מדמנציה שפגעה ביכולתה לחתום על ההסכם. * **פסק דין לפינוי וערעור:** פסק דין קודם משנת 2017 הורה על פינוי התובעים 4 ו-5 ובעלה של התובעת 4 מהחווה. ערעור הוביל להסכמה לדחות את הפינוי עד שנה לאחר מותו של המנוח. באופן מכריע, בית המשפט ציין כי התובעים 4 ו-5 לא העלו טענות כלשהן לגבי תוקפו של הסכם המתנה בערעור זה. * **תום לב וניצול לרעה של הליכים:** בית המשפט מתח ביקורת חריפה על התנהלותם של התובעים 4 ו-5, וקבע כי הם פעלו בחוסר תום לב בכך שהסכימו לקיים את פסק הדין לפינוי, השיגו דחייה ולאחר מכן הגישו את התביעה לביטול הסכם המתנה למעלה משנתיים לאחר מותו של המנוח. הדבר נתפס כניצול לרעה של הליכים משפטיים, ובפרט של תקנה 4 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. * **כשירותו של המנוח:** בית המשפט קבע, על סמך חוות דעת מומחים, כי המנוח היה כשיר מבחינה קוגניטיבית לחתום על הסכם המתנה בשנת 2012. למרות שהיו עדויות לירידה קוגניטיבית מאוחר יותר, זה לא פסל את ההסכם מ-2012. * **פגמים בכריתת ההסכם:** * **מתנה לא גמורה:** התובעים טענו שהמתנה לא הייתה שלמה מכיוון שהחווה לא הייתה רשומה על שם הנתבע 2. בית המשפט ציין כי מתנת נדל"ן הושלמה עם הרישום. ללא רישום, זו התחייבות לתת מתנה. * **זכות ההסתלקות:** בית המשפט ציטט את ע"א 3727/99 אוניברסיטת בן-גוריון בנגב נ' עו"ד דן בן בסט*, וקבע כי הזכות למשוך מתנה היא אישית לנותן ואינה עוברת ליורשים. מאחר שהמנוחה לא פרשה במהלך חייה והאפוטרופוס לא ביקש ביטול, התובעים לא יכלו לפרוש בשמה. * **כפייה ודיכוי:** בית המשפט מצא שהתובעים לא הצליחו להוכיח כפייה או עושק. עדויות העדים לא היו עקביות, חסרו ראיות ישירות, וטענות על איומים או לחץ פסיכולוגי לא הוכחו. בית המשפט ניתח את יסודות הכפייה (סעיף 17 לחוק החוזים) והקיפוח (סעיף 18 לחוק החוזים) ומצא כי הם לא התקיימו. * **השפעה בלתי הוגנת:** בית המשפט בחן גם טענות בדבר השפעה בלתי הוגנת, וציין את היעדר הראיות לתלות, בידוד או ליקוי קוגניטיבי בעת החתימה. * **מסקנה בדבר ביטול מתנה:** בית המשפט דחה את התביעה לביטול המתנה, וקבע כי היא הוגשה מרצונו על ידי נפטר כשיר, ומעשי התובעים הוכיחו חוסר תום לב ושימוש לרעה בהליכים. בית המשפט הטיל על התובעים הוצאות מוגברות. הליכי הפינוי הורו להמשיך תוך 60 יום. **התנגדות לקיום הצוואה מיום 24.11.2014** הנתבעים התנגדו לקיום הצוואה, בטענה שהמנוחה נעדרת יכולת לערוך צוואה, היא נתונה להשפעה בלתי הוגנת, ולשונו אינו משקף את כוונותיה האמיתיות, במיוחד כאשר הוא התיימר לחלק את החווה, שכבר ניתנה במתנה לנתבע 2. * **כשירותו ותוקף צוואתו של המנוח:** בית המשפט שקל חוות דעת מומחים סותרות. בעוד שחוות דעת ראשונית הצביעה על ספק לגבי כשירותו של המנוח, חוות דעת מאוחרת יותר של ד"ר קרולה ויגדר, שהתקבלה זמן קצר לפני עריכת הצוואה ובנוכחות התובעים 4 ו-5, מצאה את המנוח כשיר. עם זאת, בית המשפט מצא כי חוות דעתו של ד"ר ויגדר היא "חוות דעת מוזמנת" שנועדה להעניק לגיטימציה לצוואה, שכן היא סותרת מסמכים רפואיים אחרים ואת הערכתו של המומחה עצמו לגבי ירידה קוגניטיבית. בית המשפט ציין כי הבלבול של המנוחה לגבי שמות ילדיה והעובדה שהצוואה התיימרה לחלק את המשק, שכבר ניתנה במתנה, מצביעים על כך שהיא לא הבינה עד תום את השלכות הצוואה. * **השפעה בלתי הוגנת:** בית המשפט מצא כי בעוד שמצבו הקוגניטיבי של המנוח היה ירוד והתובעים 4 ו-5 היו מעורבים בניסוח הצוואה, לא הייתה די הוכחה לבידוד או תלות בהם כדי לבסס השפעה בלתי הוגנת. * **הבסיס המשפטי להתנגדות:** סעיף 26 לחוק הירושה קובע כי צוואה בטלה אם נעשתה על ידי קטין, פסול דין, או מי שלא ידע להבחין בטיבה של צוואה. סעיף 30 לחוק הירושה מבטל הוראות שנקבעו בכפייה, איום, השפעה בלתי הוגנת, הונאה או הונאה. * **מסקנה בעניין התנגדות לצוואה:** בית המשפט קיבל את ההתנגדות לצוואה, וקבע כי המנוח לא היה כשיר לערוך את הצוואה בעת עריכתה בשל הידרדרות קוגניטיבית. די היה בקביעה זו כדי לדחות את הבקשה לקיום צוואה, גם מבלי לפסוק באופן סופי על השפעה בלתי הוגנת. בית המשפט ציין כי מעורבותם של התובעים 4 ו-5 בהשגת חוות דעתו של ד"ר ויגדר תומכת עוד יותר במסקנה של חוות דעת מוזמנת. כתוצאה מכך, לא יינתן צו ירושה. **תוצאה כללית:** התביעה לביטול המתנה נדחתה, ובית המשפט הטיל עונש כבד על התובעים בחוסר תום לב. ההתנגדות לצוואה התקבלה, שכן בית המשפט מצא שהמנוח חסר יכולת לערוך אותה. המקרה מדגיש את הביקורת של בית המשפט על עסקאות ומסמכי צוואה שבהם מעורבים קשישים ואת החשיבות של הסכמה ויכולת אמיתיות. בית המשפט גם הביע דאגה מההתדיינות הממושכת והטענות חסרות הבסיס.